בשחוק ובדמע. גדלתי בברית המועצות שם התייחסו ליהדות כאל לאום ולא כדת. כשעליתי לישראל בגיל 20 עבדתי בחינוך הלא פורמלי בקהילה קונסרבטיבית, לקחתי על עצמי תפקידים ונשאבתי לפעילות. אני אולי לא משנה חיים, אבל אני יכולה להיות עם אנשים בצמתים משמעותיים. הייתי הרבה הרפורמית הראשונה שמונתה למועצה דתית, בסוג של ניצחון דמוקרטי. הייתי האישה היחידה בפורום הזה וגם הרפורמית היחידה. ישבתי עם חילונים, נציגי ש"ס והיהדות האורתודוקסית. לא הסכמנו על דברים אבל התנהלנו בכבוד הדדי.

כל ד'צריך. כיום הרבה יותר נשים לומדות גמרא אבל עדיין השיעור המגדרי אינו זהה. אני מלמדת רבים שלא גדלו במסגרות דתיות, והם משמיעים אמירות מתנצלות, 'תגידי את מה נכון'. אני מנסה להבהיר להם שהטקסטים האלה הם של כולנו, גברים ונשים, חרדים וחילונים, מכל הזרמים. הם של כל מי ששואף לפתוח עיניים, ללמוד, לדעת ולפרש - זה לא משהו שיש למישהו בעלות יתרה עליו.