התפתחות החינוך לבנות בא"י בראשית המאה העשרים כתגובה למיסיון

     בהדגמה על בית הספר לתחרה בצפת

שלומית לנגבוים

המחלקה לגיאוגרפיה, האוניברסיטה העברית בירושלים

langs@netvision.net.il

 

ב-1912 נוסד בצפת בידי הדסה פרלמן - קלוורי – רוזן בית הספר לתחרה. בית הספר היה חלק מרשת של בתי ספר לתחרה שהוקמו באותה העת ברחבי הארץ בידי שרה טהון ונתמכו על ידי 'ארגון הנשים היהודיות לעבודת תרבות שבברלין'. בית הספר בצפת קם כתגובה לבתי הספר לבנות שפעלו בעיר מטעם המיסיון הסקוטי והמיסיון האנגלי. ב-1911 למדו בבית הספר של המיסיון הסקוטי 110 תלמידות מתוכן 24 יהודיות. כן פעל בעיר בית ספר לנערות מטעם המיסיון האנגלי שלימד בעברית וביידיש ומשך את התלמידות באמצעות מתנות כסף וביגוד. בתי הספר המיסיונריים לבנות מילאו חלל בחייהן של בנות צפת שתרו אחר קידמה והשכלה וחסרו מסגרות אלו ביישוב הישן. מוסדות המיסיון בא"י הציעו לבנות הכשרה מקצועית ואף אפשרו להן להשתכר במהלך לימודיהן. פניית הבנות היהודיות למיסיון עוררה מבוכה ודאגה בקרב פרנסי הקהילה בעיר ובקרב מחנכי היישוב החדש והביאה ליצירת חלופות בתוך הקהילה היהודית.

 

   תכנית הלימודים בבית הספר לתחרה הציעה בפני בנות צפת את לימוד מקצוע התחרה. בצד הכשרתן המקצועית לימד בית הספר קרוא וכתוב, היסטוריה וגיאוגרפיה ברוח לאומית. בתי הספר לתחרה ביקשו לחנך בוגרות המסוגלות להרוויח למחייתן, ולהעצים בכך את מעמד האישה ועצמאותה הכלכלית. במהלך הכשרתן נמכרו עבודות התחרה והבנות נהנו מהרווחים.

 

עם פתיחת בית הספר נרשמו אליו 130 נערות, אך חינוכן לא היה קל. הנערות חויבו לדבר בעברית, לשפר את לבושן ולממן באמצעות הלוואה את בגדי העבודה. כן הובהר להן שראשית עליהן ללמוד את המלאכה ורק לאחר כחודש יוכלו להתחיל לייצר ולהשתכר. הנערות שהורגלו למתנות חינם מהמיסיון התקוממו וכ- 20 מהן עזבו ושבו למיסיון. למרות זאת התעקשה קלוורי על עקרונות הייסוד היצרניים וסירבה לחלק מתנות חינם. עם הזמן חל השיפור המיוחל. הנערות התקדמו בחינוכן ובהליכותיהן כשהן רוכשות השכלה וביטחון ומתנערות מההרגלי הישוב הישן. למרות העליות והמורדות שרד בית הספר את מלחמת העולם הראשונה.

 

בית הספר לתחרה בצפת שחרר את חינוך הנשים מקיפאונו. בית ספר זה היה אחד מבין כ– 10 בתי ספר לבנות לפחות שהוקמו בא"י בין 1900 – 1914 כתגובה ישירה למיסיון. כמו מרבית מוסדות החינוך שקמו באותה תקופה הוא התאפיין בחינוך מקצועי פרקטי שהיה חסר עד אז בישוב היהודי ונוצל בידי המיסיון. סיפורו של בית הספר לתחרה מדגים את ההשפעה החיובית שהיתה לפעילות המיסיון על התפתחות הישוב בארץ בכלל ועל התפתחות החינוך בה בפרט.