הבמאי של "טיסה נעימה" ו"מת לצעוק" סיפר לסטודנטים לקולנוע איך עושים סרטים מצחיקים

כשגורי אלפי נפגש לשיחה עם מושא ההערצה שלו מילדות, במאי הסרטים: "טיסה נעימה", "האקדח מת מצחוק", "מת לצעוק" ועוד, אין סיכוי שלא יהיה מצחיק. הסטודנטים והסטודנטיות של בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש, זכו להשתתף בכיתת האמן הזו השבוע.

דיוויד צוקר, במאי הסרטים היהודי-אמריקאי הגיע לכיתת האמן במסגרת ביקור בארץ, ואנחנו זכינו לשמוע חוויות מאחורי הקלעים ותובנות מצחיקות (וגם כמה רציניות) על עשיית קומדיות בכלל ופארודיות בפרט, הז'אנר שצוקר הכי מזוהה עימו. המפגש נפתח בניסיון של גורי להמחיש לצוקר את הבעיה הישראלית הידועה לשמצה של תרגום קלוקל של שמות סרטים, בעקבותיה הסרט "Airplane!" הפך בעברית ל-"Pleasant Flight" - "טיסה נעימה". צוקר סיפר לנו שהוא ושותפיו לסרט הלכו לכל אולפני הקולנוע ונדחו, עד שאולפני פרמונט הרימו את הכפפה.

נוסחת "המורה לנהיגה"

סיכמנו בשבילכם את הנוסחה של דיוויד צוקר ליצירת קומדיה פרועה:

1. לנוסחה שלו הוא קורא "The driving instructor" – הומאז' לאחת הסצנות המצחיקות ביותר בסרט "האקדח מת מצחוק". הרעיון המרכזי הוא למצוא דרך ליצור משהו מצחיק מסיטואציה רגילה מתוך חיי היומיום.

2. חושבים שבשביל ליצור סרט מצחיק צריך ללהק קומיקאים? תחשבו שוב. צוקר מעודד אתכם דווקא להשתמש בשחקני אופי "רציניים". הניגוד בין ההגשה הרצינית של הטקסטים והמשחק ובין התסריט הקומי הוא שיוצר את ההומור. "כשהייתי צעיר הייתי יושב עם חברים ובשביל ה"צחוקים" היינו יוצרים דיבוב לסרטים ישנים בשחור לבן. כשיצרתי את "טיסה נעימה" רציתי לשחזר את זה, ליצור הומור שנוצר מהמקום שבו סרטים "רציניים" הם כל כך גרועים עד שהם הופכים למצחיקים."

לסלי נילסן למשל, כוכב "טיסה נעימה" שהמשיך לעבוד עם צוקר בסרטים נוספים, היה שחקן דרמה עד שלוהק לסרט של צוקר. "ליהקנו את לסלי נילסן ל"טיסה נעימה" וזה שינה את חייו. היה לו ליצן בפנים שחיכה לצאת."

3. מי שכותב לבד גם צוחק לבד. אז אם אתם רוצים להצחיק את הקהל, עדיף לעבוד עם שותפים. " אני אוהב לכתוב עם פרטנרים כדי לקבל תגובה מיידית על הדברים המצחיקים. כשיש עוד מישהו בחדר, זה המבחן הראשון של הבדיחה - האם השותף שלך לכתיבה צוחק או לא."

4. אל תתנו לשחקנים שלכם לאלתר. על פי צוקר, הוא מעדיף שהשחקנים שלו יאמרו את הטקסט בדיוק כפי שנכתב. "יש לכל סצנה מקצב וחייבים ללכת לפי זה כדי שזה ייצא מצחיק. אבל לפעמים, כששחקן מציע רעיון, אפשר לצלם את זה ומקסימום לא להשתמש אחר כך, ולפעמים זה יוצא מוצלח."

5. תאמינו בעצמכם. "גדלתי במילווקי" מספר צוקר. "זאת עיר קטנה, שום דבר לא מגיע ממילווקי, הכל מגיע אל מילווקי. אז היצירתיות שלנו הגיעה מתוך זה שעשינו פארודיות על יצירות של אחרים. תמיד הייתי חסר פחד. לא הייתה לנו תכנית ב', ידענו שאנחנו מצחיקים, ולא היה לנו ספק לרגע אחד שנצליח. אתה חייב להיות מוכן לעשות הכל ולהאמין בעצמך. "

I go through life and see the humour""

 צוקר נשאל על ידי סטודנטית בבית הספר כיצד הוא מצליח להסתכל על אותן סצנות עשרות פעמים, מבלי לאבד את האינדיקציה האם ההומור עדיין עובד? "זו אחת מהיכולות שצריך במאי קומדיות." השיב צוקר, "כאילו תמיד זו הפעם הראשונה שאתה רואה את זה. אסור להתרגל לבדיחה. זה חייב עדיין להצחיק בטייק העשירי, כאילו ראית את זה לראשונה."

אז למה בעצם רואים פחות קומדיות מטורפות היום? "קומדיות טובות חייבות להתבסס על תסריט מצוין," אמר צוקר, "מנהלי האולפנים צריכים לקחת סיכון, להשקיע הרבה כסף בסרט. הם מפחדים לעשות את ההשקעה הזאת רק על בסיס תסריט שהם לא יודעים אם יצחיק את הקהל. הם רוצים דברים שבטוח יחזירו את ההשקעה – סרטים עם כוכבים למשל,"  במחשבה שנייה הוא הוסיף "היום יש למנהלי האולפנים גם פחות חוש הומור."

אז כיצד הוא ממציא ומחבר בדיחות ומצבים מצחיקים שעובדים כל כך טוב בסרטים? "בחיים אני רואה את ההומור בדברים. זה הטבע השני שלי," הוא השיב. "אני תמיד שואל את עצמי - ומה אם הדבר המסוים הזה היה קורה בסיטואציה מסוימת? אני חי ככה את חיי."