דו"ח האנטישמיות: עלייה במספר אירועים אלימים במרחב הציבורי, הפרטי וברשתות החברתיות

במהלך השנה ובתחילת 2019 חלה עלייה של 13% במספר אירועי האנטישמיות אלימים במרחב הציבורי והפרטי; עלבונות, איומים וביוש (שיימינג) ברשתות החברתיות; תקריות אלימות בארה"ב, בריטניה, צרפת וגרמניה; ותהליך של 'נורמליזציה' של האנטישמיות בזרמים פוליטיים וחברתיים מהמרכז; אפשר לומר שמתגברת תחושה של מצב חירום בקרב יהודים בערים ובארצות שונות, באשר לביטחונם האישי ולשאלת מקומם בחברה הסובבת ובמפלגות שהיו ביתם הפוליטי. כך עולה מדו"ח האנטישמיות לשנת 2018 של אוניברסיטת תל אביב, מרכז קנטור והקונגרס היהודי האירופי, שמתפרסם בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

חוסר ביטחון, פגיעה בשייכות לחברה ותחושה של מצב חרום

בשנת 2018 נרצחו 13 יהודים, המספר הגבוה ביותר בהשוואה לשנים האחרונות. "יהודים לגז!" ו"מוות לציונים!" הם קריאות הנשמעות בגלוי וברבים. האיומים והביוש (שיימינג) ברשתות החברתיות מחממים את האווירה ומכינים את הקרקע לאלימות הפיזית שלא מבוששת לבוא.

מספר התקריות האנטישמיות האלימות החמורות שנרשמו על ידי צוות מרכז קנטור עלה ב-13%, מ-342 בשנת 2017 ל-387. כשהארצות בהן נרשם מספר האירועים הגבוה ביותר הן ארצות הברית (למעלה ממאה מקרים), בריטניה (68), צרפת וגרמניה (35 כל אחת). יש לציין כי מזה כמה שנים מספר האירועים האלימים שדווחו במזרח אירופה נמוך בהרבה מזה שבמערבה, ועומד על מקרים ספורים בכל ארץ, פרט לאוקראינה שבה נרשמו השנה 12 אירועים אלימים.

על פי דיווחי המרכז, סוגי האירועים האלימים הנפוצים ביותר הם ונדליזם (216 מקרים, המהווים 56% מכלל האירועים), איומים (89, 23%), ואלימות ללא שימוש בנשק (55, 14%). לפחות 138 אנשים הותקפו (36%), ורכוש פרטי ניזוק (104 מקרים, 27%). בארה"ב נרשמה עלייה של 16% באירועים שהתרחשו במרחב הפרטי. נתונים אלה מראים שרוב ההתקפות הן נגד אנשים פרטיים ורכושם, והסיבה לכך היא שאלו מוגנים פחות מאשר בתי כנסת (47 מקרים, 12%) ומרכזים קהילתיים (22, 6%). בתי קברות ואנדרטאות הם עדיין 'יעד מסורתי' להתקפות (76 מקרים, 19%).

קהילות יהודיות וגופי מעקב ממשלתיים ואחרים משתמשים בקריטריונים משלהם להגדרת תקריות אנטישמיות, והם שונים ממדינה למדינה. כך למשל, באיטליה נרשמו 197 אירועים מכל הסוגים, עלייה של 60%; בדרום אפריקה 62 אירועים, עלייה של 25%; בבריטניה 1,652 אירועים, עלייה של 16%; בצרפת 541 מקרים לעומת 311 שהתרחשו ב-2017. עלייה של 22% נרשמה גם בניו-יורק על ידי משטרת העיר, ו-14% בברלין.

הנורמליזציה של האנטישמיות

חדירתה של האנטישמיות לזרמים הפוליטיים והחברתיים שבמרכז, הביאה להתקבלותה כחלק מן המציאות, כאילו הפכה לנורמה. אנטישמיות כבר אינה בלעדית לפעילותו של המשולש המורכב מן הימין הקיצוני, השמאל הקנאי והאסלאם הרדיקלי. דו"ח שפרסם משרד הפנים הצרפתי, יחד עם שירות הביטחון של הקהילה, קובע ש"אנטישמיות בצרפת ב-2018 היא יומיומית [...] ולא עובר יום בלי מעשה אנטישמי."

גם השיח האנטי-ציוני נכנס למרכז הדיון הציבורי, ומשתקף בשימוש גובר במונחים אנטישמיים ובעוינות חסרת פרופורציה, המופנית כלפי המדינה היהודית, שמייחסים לה מאפיינים יהודיים קלאסיים. לפיכך מציע מרכז קנטור לשקול מחדש את הקשר המסורתי בין עימות צבאי לבין עלייה בגילויים האנטישמיים.

יהודים ולא-יהודים לסקר הגדול באירופה: האנטישמיות גברה

שורה של סקרים רחבי היקף שנערכו לאחרונה בארצות אירופה, מאששת ומעצימה את חששותיהם של יהודים באשר למצבה של האנטישמיות. ה-FRA, הסוכנות לזכויות הבסיסיות מטעמו של האיחוד האירופי, ערכה סקר ב-12 מארצות האיחוד, וראיינה 16,500 יהודים. סוכנות הידיעות CNN קיימה 7000 ראיונות, וסקר שכותרתו יורו-ברומטר השלים את סקר ה-FRA, והציג נתונים מ-23,640 ראיונות שנערכו פנים אל פנים ב-28 ארצות האיחוד.

הסקרים לא השאירו מקום לספק: יהודים ולא יהודים כאחד הצביעו על התחזקותה של האנטישמיות בכל היבט של חיי היומיום. 85% מהנשאלים ענו שזוהי הבעיה החמורה ביותר, אך הם אינם מדווחים על כ-75% עד 80% מן המקרים; 40% ממשתתפי משאל ה-CNN ענו שיהודים מאוימים על ידי אלימות גזענית; ו-89% מנשאלי היורו-ברומטר ענו שהאנטישמיות גברה לאחרונה.

מפסיקים לזכור ולאזכר את חטאי העבר

המגמות בהתפתחותה של האנטישמיות ברורות, אך השאלה המרכזית היא מדוע הן מתגברות דווקא עכשיו? עפ"י מרכז קנטור ישנן מספר סיבות:

• פחות מידע ופחות התחייבות: מהסקרים שנערכו עולה שב-2019, כמעט 75 שנה אחרי תום המלחמה, גדל והולך מספרם של בני הדור השלישי בעולם, שמרגישים משוחררים מן ההתחייבות לדעת, לזכור ולאזכר חטאי עבר.

• האנטי-יהודיות הקלאסית טבועה עמוק בתרבות הנוצרית והיא מתחזקת בימי משבר. יהודים נחשבו לקורבן אולטימטיבי, במיוחד במשך עשרות בשנים לאחר השואה, אלא שעם התעצמותו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני והתחזקותה של ישראל כמדינה, הסטטוס של הקורבן הועבר לפלסטינים, והם נחשבים היום ל'יהודים החדשים', הסובלים כמו ישו בשעתו, ואילו היהודים נחשבים לפיכך לאנטי-ישו. את הישראלים משווים לרוע הקיצוני ביותר של זמננו, לנאצים, ובשנים האחרונות לדאע"ש. מדובר בהשוואה הנערכת בעיקר בקרב חוגי שמאל רדיקלי, ונשמעת מפי איסלאמיסטים קיצוניים.

• דמות היהודי לאחר השואה מחזקת את המוטיבים של האנטישמיות הקלאסית, ומתעצמת בעתות משבר: זוהי אותה דמות תאבת בצע וחמדנית (סוחטת כספי שילומים); זרה ובעלת נאמנות כפולה (תומכת בעצם בארץ אחרת); אגואיסטית ושבטית (דואגת קודם כול לאינטרסים שלה); ושולטת על כוח וכסף (וזוממת תככים נגד העולם הלא יהודי). אין פלא שהמונח "יהודי" הפך בשנים האחרונות לכינוי גנאי בשפות רבות. היהודים נתפסים כמחוסנים נגד משברים כלכליים, שאינם משפיעים עליהם, בעלי כושר ארגון, כאלה שיודעים 'למשוך בחוטים הפוליטיים' לתועלתם.

• משבר המדינות הדמוקרטיות, שהיו מעוז זכויות הפרט והמיעוט, התחזק במהלך שנת 2018 ותחילתה של 2019, ושאלות של זהות לאומית עומדות במרכז הבמה. תנועות ומפלגות ימניות חיזקו את כוחן הפוליטי, וזכו לתמיכתם של בוחרים עקב משבר ההגירה הן באירופה והן בארה"ב. שם חלה התחזקות פעילותן של קבוצות התובעות עליונות לבנה, הרואות ביהודי סוכן קוסמופוליטי זר, שמהווה איום על הזהות הלאומית המקומית, וגורם המניע את הגעתם של המהגרים לאירופה ולצפון אמריקה. ממשלות מזרח אירופיות, כמו פולין, הונגריה וליטא, ממשיכות בניסיונות להשליט בתקיפות סיפר (נרטיב) לאומי היסטורי, לפיו האוכלוסייה בהן לא שיתפה פעולה עם הגרמנים בימי המלחמה, אלא נפלה קרבן לכיבוש גרמני אכזרי, והושיטה ליהודים, קורבן כמותה, יד עוזרת. הן מאשימות את הקהילות היהודיות בהצגת סיפר היסטורי מעוות, ובניפוח אחריותם של שכניהם לגורלם.

• השמעת דעות ועלבונות אנטישמיים על ידי מנהיגה של מפלגת הלייבור הבריטית ותומכיו הקרובים; המשבר החברתי והכלכלי בצרפת, שבה הוציאה המחאה לרחובות עשרות אלפי לובשי "אפודים צהובים", אפשרה לחוגים אנטישמיים ואנרכיסטים להכתיב אלימות ולהשמיע סיסמאות בגנות היהודים; הקרע המעמיק והולך בין שתי המפלגות הגדולות בארצות הברית, הכולל  פער בגישה וביחס לישראל וליהודים, ונוכחותן של קבוצות ימין קיצוניות, שחבריהן עומדים מאחורי מקרי רצח ואלימות; וההתנגדות למדיניות קליטת המהגרים של אנגלה מרקל, מחזקת את הימין הקיצוני, הניזון מן הפחדים שמעוררת ההגירה.

חובה לשמור על אופטימיות

לצד כל הנתונים המדאיגים, ישנם גם הישגים מעודדים שהושגו במהלך שנת 2018: תהליך אימוצה של הגדרת העבודה האנטישמית ממשיך. היא אינה מסמך משפטי מחייב, אך היא הפכה לכלי שימושי בהכשרת שוטרים ובדיונים בבתי משפט, וקבלתה הפכה לקנה מידה לערכים ולהתחייבות להתנהלות מעשית, במאבק נגד אנטישמיות ואנטי-ציונות רדיקלית.

מסמך המציע כלים ואמצעים למאבק באנטישמיות הוצג בפני האיחוד האירופי, שהתחייב, במה שהוגדר כהצהרה היסטורית, לפתח אסטרטגיות כוללות למאבק באנטישמיות ולהבטיח את שלומן ואת ביטחונן של הקהילות היהודיות. בארה"ב מונה לאחרונה שליח מיוחד לענייני אנטישמיות, משרה שלא אוישה מאז החלה כהונתו של הנשיא טראמפ, וארצות נוספות, כמו בולגריה וגרמניה, מינו גם הן שליחים כאלה, העתידים להוות יחד קבוצת עבודה.

לסיום, ממליץ צוות מרכז קנטור לראות את התמונה הכוללת בפרופורציה, לא להמעיט מחומרתה אך גם לא להגזים בה; לשתף פעולה עם קבוצות ומיעוטים אחרים; לזכור שקבוצות קיצוניות מטפחות שנאה כלפי כל מי שאינו נמנה עמן, לאו דווקא כלפי יהודים, ושמספר פשעי השנאה כלפי ה"אחרים" גבוה בהרבה מאלה המופנים כלפי יהודים. לדוגמה, נוצרים רבים הותקפו בשנה האחרונה במזרח התיכון, אלפים נרצחו בניגריה, ומאות כנסיות חוללו בצרפת. הבה נושיט יד אל האחרים כמונו.