"נצלו ואחזו בשתי ידיים את ההזדמנות שניתנה לכם לשהות במרחב האוניברסיטאי, שתכליתו שאילת שאלות"

"אלְּצוּ אֶת עצמיכם וְאֶת סְבִיבַתְכֶם לְהִפָּרֵד בְּחִבּוּק עַז וּמְכַבֵּד מן הַשְּׁאֵלָה "הֵיכָן הָיִינוּ", וּלְהִתְבּוֹנֵן נכוחה בַּשְּׁאֵלוֹת "הֵיכָן אֲנַחְנוּ" וְ"הֵיכָן נִרְצֶה לִהְיוֹת"", פנתה ברגש ד"ר ליה לוין מנהלת בית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל באוניברסיטת תל אביב, אל הסטודנטים שמילאו את מדשאת כיכר שרייבר.

לפניה ביקש מעל אותה במה הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר משה (בוגי) יעלון, לעשות כל מה שניתן כדי לאחות את הקרע, שהחריף עם השנים מאז אותו לילה נורא "בו כדורי המתנקש לא רצחו רק את רבין האיש, אלא גם את התמימות שעוד נותרה בנו עד אותו רגע נורא".

רום טנא, יו"ר אגודת הסטודנטיות והסטודנטים פנה אל עמיתיו הצעירים וקרא להם להנהיג את השינוי שיוביל בחזרה לשיח תרבותי ומתון שכל אחת ואחד מהם מעוניינים בו. "זכרו, אף אחד לא יעשה את זה בשבילכם! הכל נמצא בידיים שלכם", אמר.

דבריה של ד"ר ליה לוין, כפי שהוקראו על ידה בטקס:

עֶרֶב. כִּכָּר. בֶּהָלָה. מְנוּסָה. עֲמִידָה מוּל מָסָךְ הַטֶּלֶוִיזְיָה מִשּׁוּם שֶׁיְּשִׁיבָה אֵינֶנָּהּ הוֹלֶמֶת אֶת סְעָרַת הָרְגָשׁוֹת הַמִּתְחוֹלֶלֶת בִּפְנִים. מלמולים וּשְׁמוּעוֹת. הוֹדָעָה מְטַלְטֶלֶת, הזויה כִּמְעַט, וְאַחֲרֶיהָ בֶּכִי שֶׁנּוֹתָר חנוק עַד הַיּוֹם.

זוֹ הַתְּשׁוּבָה שֶׁלִּי לַשְּׁאֵלָה "הֵיכָן היית בָּעֶרֶב שֶׁרָצְחוּ אֶת רבין?". "הֵיכָן היית כש..", הִיא שְׁאֵלָה בְּסִיסִית בְּעֶרְכַּת ההתמודדות הַצִּבּוּרִית עִם אֵרוּעִים בִּלְתִּי נִתָּנִים לְעִכּוּל וַהֲבָנָה. כְּאִלּוּ בְּכֻלָּנוּ הַצּוֹרֵךְ לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה כלשהי עַל הָרֶצַח, שֶׁגַּם נוּכַל לָתֵת עָלֶיהָ תְּשׁוּבָה. "לָמָּה?", "אֵיךְ קָרָה ש?" "הַאִם הָיָה נִתָּן לִמְנֹעַ אֶת" וּ"מָה כָּל זֶה אוֹמֵר" הֵן שְׁאֵלוֹת שֶׁהַתְּשׁוּבָה עֲלֵיהֶן מְסֻבֶּכֶת הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַתְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה "הֵיכָן היית".

מֵעַל לִשְׁנֵי עָשׂוֹרִים, כְּמֶשֶׁךְ הַחַיִּים שֶׁל חֵלֶק גָּדוֹל מִן הַנּוֹכְחִים כָּאן כְּרֶגַע, חָלְפוּ מֵאָז שֶׁנִּרְצַח יִצְחַק רבין. בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים שֶׁל הַחֶבְרָה בְּיִשְׂרָאֵל, נִדְמֶה לַפְּעָמִים כִּי לְאַחֵר אֹסֶף הַתְּשׁוּבוֹת הָאִישִׁיּוּת לַשְּׁאֵלָה "הֵיכָן היית אוֹ הָיִיתָ" נִמְצֵאתָ נְקֻדָּה. סוֹף פָּסוּק. דַּף חָלָק, שֶׁהַשְּׁאֵלָה מָה יִכָּתֵב בּוֹ, אוֹ מָה נָכוֹן שֶׁיִּכָּתֵב בּוֹ, נתונה עֲדַיִן לְוִכּוּחַ מַר בַּחֶבְרָה בְּיִשְׂרָאֵל, עַל חֲלָקֶיהָ כֻּלָּם, שֶׁהָפְכוּ מֵאָז 1995 רַק משוסעים יוֹתֵר, כּוֹעֲסִים יוֹתֵר, שׂוֹנְאִים יוֹתֵר וּמְפַחֲדִים יוֹתֵר. בַּיּוֹם הַזֶּה, שָׁבוּ הִתְכַּנַּסְנוּ כֻּלָּנוּ עַל מְנַת לְצַיֵּן אֵרוּעַ מְעַרְעֵר וּמִפֶּלֶג, יֵשׁ מָקוֹם לְהָרִים אֶת הָעֵינַיִם, לְהוֹצִיא אֶת הָעֵט, וּלְהַתְחִיל לִכְתֹּב. הַהֵד שֶׁמּוֹתִיר הָרֶצַח חַיָּב לַעֲבֹר מִן הַשְּׁאֵלָה "הֵיכָן הָיִיתִי" לַשְּׁאֵלָה "הֵיכָן אֲנִי". וְעוֹד יוֹתֵר מִכָּךְ, לַשְּׁאֵלָה "הֵיכָן אֲנִי רוצה לִהְיוֹת".

עַל מְנַת לְקֶדֶם חָבְרָה טוֹבָה יוֹתֵר, צוֹדֶקֶת יוֹתֵר, עָלִינוּ לְהָבִין שֶׁחָזוֹן, הוּא לֹא רַק נַרְטִיב שֶׁל אָדָם אֶחָד. שֶׁמַּנְהִיגִים, הֵם לֹא רַק דְּמֻיּוֹת דּוּ מִמֶּדְיוֹת עַל מָסָךְ הַטֶּלֶוִיזְיָה, שֶׁנִּמְצָאוֹת הַיּוֹם בַּחֲדָשׁוֹת וּמָחָר בַּסְּרָטִים דוקומנטריים. שֶׁהַחֶבְרָה שֶׁלָּנוּ, שֶׁל כָּל אַחֵד מֵאִתָּנוּ, הִיא שֶׁלִּי. וְשֶׁלָּכֶם. וְלַמַּרְבֶּה הַשִּׂמְחָה, במובנים רָבִים גַּם שֶׁלָּנוּ. וְכָל אַחַת וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ יְכוֹלִים לַנַּוָּט אוֹתָהּ, בִּצְעָדִים קְטַנִּים, בְּכִוּוּנִים רְצוּיִים. ב-4 בְּנוֹבֶמְבֶּר 1995, בְּאוֹתוֹ עֶרֶב אָרוּר, הִשִּׂיג אָדָם אַחֵד אֶת רְצוֹנוֹ הָרַצְחָנִי וההרסני. בְּכָל עֶרֶב, בְּכָל יוֹם, בְּכָל רֶגַע מֵאָז, יְכוֹלִים אֲנָשִׁים אֲחֵרִים לְהַשִּׂיג רְצוֹנוֹת יָפִים יוֹתֵר, מְקָרְבִים יוֹתֵר, שְׂמֵחִים יוֹתֵר וְצוֹדְקִים יוֹתֵר.

כָּל הֹוֶה יִהְיֶה הִיסְטוֹרְיָה, וְכָל הִיסְטוֹרְיָה הָיְתָה הֹוֶה. כָּל מוֹרֶשֶׁת הָיְתָה פַּעַם רַעְיוֹן, וְכָל רַעְיוֹן, מִצְטָרֵף לקודמיו וּמְעַצֵּב אֶת הַמַּשְׁמָעוּת, שֶׁיּוֹם אֶחָד תִּנָּתֵן לָרֶגַע הַחוֹלֵף. יִצְחַק רבין הָיָה אָדָם. וככל הָאָדָם, הָיוּ בּוֹ מִן הַסְּתָם מִשְׁאָלוֹת, רְצוֹנוֹת, תִּקְווֹת ולבטי לֵב. הָיְתָה לוֹ תַּדְמִית צִבּוּרִית, הָיָה לוֹ מַעֲמָד צִבּוּרִי, כֹּחַ צִבּוּרִי וְאַחֲרָיוּת צִבּוּרִית, וּמִתּוֹךְ כָּךְ, הֲרֵי שֶׁדְּמוּתוֹ כְּמוֹ זִכְרוֹנוֹ מֵאָז הָרֶצַח הֵם אסופה וְשִׁלּוּב שֶׁל מָה שֶׁעָשָׂה, מִי שֶׁהָיָה, וּמִי שֶׁאֲנַחְנוּ.

לַפְּעָמִים נִדְמֶה לִי, שֶׁנִּתֵּן לְמָתוּחַ חוּט בֵּין חֲוָיַת רֶגַע הוודע הָרֶצַח, אוֹתָהּ תְּשׁוּבָה לַ"הֵיכָן הָיִיתִי כש...", לַבְּחִירָה שֶׁלִּי לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לַחֲקֹר וְלַפֶּתַח. מֵעֵטִים הַדְּבָרִים שֶׁמְּעוֹרְרִים אוֹפְּטִימִיּוֹת, כְּמוֹ הָעֲמִידָה מוּל כַּתּוֹת שְׁלֵמוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים צְעִירִים, שֶׁבְּכָל אַחֵד מֵהֶם הַמַּפְתֵּחַ לעשיית טוֹב. שֶׁבְּכָל אַחֵד מֵהֶם, מִכֶּם, מֵאִתָּנוּ, טָמוּן גַּרְעִין רוֹדֵף צָדַק, וְגַם הַיְּכֹלֶת לקרבו ולממשו. נצלו, נצלו ואחזו בִּשְׁתֵּי יָדַיִם אֶת ההזדמנות שנתנה לָכֶם לַשְּׁהוּת בַּמֶּרְחָב האוניברסיטאי, שֶׁתַּכְלִיתוֹ שֶׁאֵילַת שְׁאֵלוֹת. אלְּצוּ אֶת עצמיכם וְאֶת סְבִיבַתְכֶם לְהִפָּרֵד בְּחִבּוּק עַז וּמְכַבֵּד מן הַשְּׁאֵלָה "הֵיכָן הָיִינוּ" וּלְהִתְבּוֹנֵן נכוחה בַּשְּׁאֵלוֹת "הֵיכָן אֲנַחְנוּ" וְ"הֵיכָן נִרְצֶה לִהְיוֹת".

הִתְחִילוּ הַיּוֹם, לְמַמֵּשׁ אֶת מִגְוָן ההזדמנויות שֶׁמְּסַפֶּקֶת אוניברסיטת תֵּל אָבִיב לֹא רַק לֶחָשׁוּב עַל הֶעָתִיד, אֶלָּא לָעֶצֶב אוֹתוֹ. לֹא רַק לֶחָשׁוּב עַל הַחֶבְרָה, אֶלָּא לָקַחְתָּ חֵלֶק פָּעִיל בְּשִׁפּוּרָהּ, עֲבוּרְכֶם וַעֲבֹר כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים, שֶׁהַיְּשִׁיבָה בַּטֶּקֶס בְּאוּנִיבֶרְסִיטָה הִיא חֲלוֹם רָחוֹק עֲבוּרָם.

הֶאֱמִינוּ.

יוֹם יָבוֹא.

תּוֹדָה.