Preface First

This is a debugging block

Preface Second

This is a debugging block

Preface Third

This is a debugging block

תוכן

This is a debugging block

מחקרים

RESEARCH

מה מעניין אותך?

כל הנושאים
אמנויות
מוח
הנדסה וטכנולוגיה
חברה
מדעים מדויקים
ניהול ומשפט
סביבה
רוח
רפואה ומדעי החיים

לובי מחקרים

מחקר

30.11.2020
ברגליים יחפות

רוצים להפחית את כאבי הדורבן בכף הרגל? לכו יחפים במשך עשר דקות ביום

  • רפואה ומדעי החיים

'דורבן' הוא השם הלא רשמי לדלקת בחלק התחתון של העקב, והוא נחשב לסיבה השכיחה ביותר לכאבים בכף הרגל. סובלים ממנו בעיקר אנשים שעומדים שעות רבות במהלך היום, ספורטאים או אנשי מקצוע שמבצעים פעילות גופנית אינטנסיבית בעמידה, בקפיצה או בריצה למשך פרקי זמן ארוכים (במיוחד על משטחים קשים), וגם כאלה הסובלים מעודף משקל, בעלי כפות רגליים שטוחות או אלו שנועלים נעליים שלא מתאימות לרגליהם. עד היום, הפתרון הזמין ביותר לכאבי הדורבן היה מנוחה לרגליים, הפחתת כמות אימוני ספורט ועיסוי מקומי במקום הכואב. מחקר חדש באוניברסיטת תל אביב ממליץ דווקא על הליכה ברגליים יחפות בבית או על מסילה נעה, כמו של הליכון חדר כושר.

 

לכו יחפים ותרגישו מאושרים יותר

על פי המלצת החוקרים, כדאי להתחיל בהליכה יומית בת 10 דקות בממוצע, ולהעלות בהדרגה את מספר הדקות היומי, על פי הכושר האישי ובכפוף להתייעצות עם פיזיותרפיסט. המחקר נערך בהובלת ד"ר יוסף משהראוי מהחוג לפיזיותרפיה בבית הספר למקצועות הבריאות בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, ובשיתוף הסטודנטית מרים ריינשטיין וקופ"ח מאוחדת.  

 

במהלך המחקר, ליוו החוקרים במשך חודש כ-50 מטופלים, שסבלו תקופה ממושכת מכאבי דורבן. החוקרים חילקו את המטופלים לשתי קבוצות: בקבוצה הראשונה, חברי הקבוצה צעדו יחפים על הליכון, פעמיים בשבוע, תחילה במשך 10 דקות ובהמשך עד ל-30 דקות ברצף. חברי קבוצת הביקורת צעדו על הליכון עם נעליים לרגליהם.

 

ממצאי המחקר הצביעו על כך שהליכה ברגליים יחפות הפחיתה משמעותית את עוצמת הכאב בעקב הרגל ביחס לקבוצת הביקורת, והביאה לשיפור גבוה יותר ברמת תפקודם היומיומית של המטופלים. השיפור המשמעותי בא לידי ביטוי ביכולת לעלות ולרדת במדרגות או לסחוב קניות מהסופר לביתם. חלקם אף החל לרוץ ריצות למרחקים קצרים. במקביל, ההליכה ברגליים יחפות שיפרה את איכות חייהם גם בתחומים שאינם קשורים ישירות לכאב ולתפקוד הפיזי. בין היתר, דיווחו חברי הקבוצה שהלכו יחפים על כך שהרגישו נמרצים יותר, שלווים ומלאי אנרגיה יותר, פחות עייפים ויותר מאושרים.

 

ד"ר משהראוי מסכם: "הדורבן מתאפיין בכאבים עזים בכף רגל שמקשים על המטופלים בשגרת החיים הרגילה. המחקר הראה שהקפדה על הליכה בכלל, ועל הליכה ברגלים יחפות בפרט, מסייעת מאוד בהקלה של הכאב ומאפשרת לבצע פעולות פשוטות כמו ירידה במדרגות והליכה לסופר, שאחרת לא ניתן היה לבצע. אנו מעריכים שבזמן הליכה ברגל יחפה מועבר עיקר העומס לחלק הקדמי של כף הרגל, ולכן הלחץ הממוקד על העקב פוחת וקיימת הפחתה גבוהה יותר בכאב".

מחקר

30.11.2020
משבר הקורונה הביא להחרפה משמעותית בתסמיני חרדה ודיכאון

1 מכל 3 אנשים בישראל סובל מתסמיני חרדה גבוהה או גבוהה מאוד, ו-1 מכל 5 סובל מדיכאון

  • רפואה ומדעי החיים

מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב והמכללה האקדמית תל-חי חושף כי מאז התפרצות נגיף הקורונה חלה החרפה משמעותית בתסמיני חרדה ודיכאון באוכלוסייה: מהמחקר עולה שבעיצומו של הגל השני (אוקטובר 2020) כמעט כל אדם שלישי בישראל (29%) סובל מתסמיני חרדה גבוהה או גבוהה מאוד. הנתונים מצביעים על עלייה חדה בשיעור החרדה ביחס לסגר שהוטל בגל הראשון של המגפה (מאי 2020), אז כמעט אחד מכל ארבעה נשאלים (23%) דיווח על רמת חרדה בינונית-גבוהה או גבוהה מאד. לשם השוואה, בחינה של רמת החרדה בישראל ב-2018, כשנתיים לפני משבר הקורונה, העלתה כי רק אחד מכל עשרה (כ-12%) דיווחו על רמת חרדה גבוהה או גבוהה מאד.

 

רמת חרדה

מדידה 2018

יציאה מהסגר הראשון (מאי 2020)

בין הסגרים (יולי 2020)

עיצומו של הסגר השני (אוקטובר 2020)

נמוכה ונמוכה מאוד

60%

41%

35%

36%

בינונית

28%

36%

38%

35%

גבוהה וגבוהה מאוד

12%

23%

27%

29%

 
 

המחקר נערך בהובלת ד"ר ברוריה עדיני מהחוג לניהול מצבי חירום ואסון בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת תל אביב, וחוקרי המרכז לחקר הדחק והחוסן במכללה האקדמית תל-חי: פרופ' שאול קמחי, פרופ' יוחנן אשל וד"ר הדס מרציאנו.

 

במסגרת המחקר, החוקרים עקבו אחר ההתמודדות של האוכלוסייה היהודית הבוגרת עם משבר הקורונה. המחקר כלל מדגם של 805 משיבים. מהנתונים עולה בנוסף כי רמת הדיכאון עלתה במידה מובהקת במהלך השנה האחרונה: בעיצומו של הגל השני (אוקטובר 2020) נמצא שאחד מכל חמישה אנשים (20%) בישראל סובל מרמת דיכאון גבוהה וגבוהה מאד. בזמן היציאה מהסגר שהוטל בגל הראשון (מאי 2020), רק 14% מהמשיבים (1 מכל 7 אנשים) דיווחו על רמת דכאון גבוהה או גבוהה מאוד. לשם השוואה, בשנת 2018, רק 9% מהאוכלוסייה (כמעט 1 מכל 10 אנשים) דיווחו על רמת דיכאון גבוהה או גבוהה מאד.

 

רמת דיכאון

מדידה 2018

יציאה מהסגר הראשון (מאי 2020)

בין הסגרים (יולי 2020)

עיצומו של הסגר השני (אוקטובר 2020)

נמוכה ונמוכה מאוד

70%

59%

57%

51%

בינונית

21%

27%

25%

28%

גבוהה וגבוהה מאוד

9%

14%

18%

20%

 

לדברי החוקרים: "המחקר ממחיש את השפעתו של משבר הקורונה והפגיעה הקשה בחוסן הנפשי של הציבור. העלייה החדה בשיעור האזרחים הסובלים מתסמינים של רמות חרדה ודיכאון מטרידה מאוד ועל פי רוב מדובר בנזקים נפשיים, סמויים מהעין, שלא מקבלים את המענה הראוי. חשוב להדגיש שהחרדה ובעיקר הדיכאון עשויים לפגוע בתפקוד היום-יומי של האזרחים, החל בניהול משק הבית, בעבודה, בחיי הקהילה ועוד. ככל שאנשים סובלים יותר מתסמינים של דכאון, כך קטנים המוטיבציה והרצון שלהם לשתף פעולה ולהקפיד על הנחיות הריחוק החברתי של הממשלה.  

 

בנוסף, המחקר מעלה שאלות האם המערך הפסיכולוגי והפסיכיאטרי הקיים המדינה מסוגל להתמודד עם תופעה זו בהיקפים האלו, ואכן ערוך למתן טיפול יעיל להיקף כזה של נתונים בחרדה ובדיכאון. נשאלת גם השאלה האם אנשים שחשים מדוכאים וחרדים ניגשים בכלל לקבל עזרה למצבם הנפשי, האם יש בידי מערכת הבריאות דרכים אפקטיביות לאתר אותם ולטפל בהם מבעוד מועד לפני שמצבם יחמיר עוד, ומה עלולה להיות ההשלכה ארוכת הטווח של ההשפעות הנפשיות הללו על מי שסובל מהם, על סביבתו הקרובה והרחוקה ועל המדינה בכלל. שאלות אלה מחייבות התייחסות מידית".

 

 

 

מחקר

29.11.2020
צעירים לנצח?

טיפול בתא לחץ עצר את הזדקנות תאי הדם בבני אדם

  • רפואה ומדעי החיים

עד היום הרעיון של להחזיר את הגלגל אחורה היה שייך לז'אנר המדע הבדיוני. מי לא היה רוצה להיכנס לקפסולה בעלת מכשור מתקדם ולצאת ממנה "כמו חדש"? מסתבר שהעתיד כבר כאן. ניסוי קליני ראשון בעולם מסוגו, שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ומבית החולים שמיר (אסף הרופא), קובע כי טיפול בתא לחץ של אנשים בריאים בגיל השלישי יכול לעצור את הזדקנות תאי הדם.

 

לזהות את הגורמים להזדקנות תאי הדם

החוקרים מצאו כי סדרה של טיפולים בפרוטוקול ייחודי של תא לחץ, יכולה להסב לאחור שני תהליכים עיקריים, הידועים כקשורים לתהליך ההזדקנות ולמחלות המאפיינות אותו: התקצרות הטלומרים, שהם אזורי מגן המצויים בשני קצותיו של כל כרומוזום (הכרומוזומים מכילים את החומר הגנטי בגרעין התא), והצטברות תאים זקנים לא מתפקדים בגוף, שנקראים תאי סנסנט Senescent. הניסוי התמקד בתאים הנלקחים בבדיקות דם, תאי מערכת החיסון שלהם יש DNA, ומצא התארכות ניכרת של הטלומרים – עד 38%, לצד ירידה של עד 37% בשיעור הסנסנט.

 

המחקר נערך בהובלת פרופ' שי אפרתי מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר ומבית הספר סגול למדעי המוח, המייסד והמנהל של מרכז סגול לרפואה היפרברית במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא), וד"ר אמיר הדני, מנהל המחקר הרפואי במרכז סגול לרפואה היפרברית ומחקר במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא), והוא התבצע במסגרת תוכנית מחקר ישראלית מקיפה, העוסקת בהזדקנות כמחלה הפיכה הניתנת לטיפול. המאמר פורסם בכתב העת המדעי Aging.

 

הסבו לאחור את הגלגל

"אנחנו עוסקים כבר שנים רבות במחקר ובטיפול היפרברי, שהוא טיפול בפרוטוקולים ייחודיים של חמצן בלחץ גבוה בתוך תא לחץ עם ריכוזים משתנים", מסביר פרופ' אפרתי. "במהלך הזמן רשמנו הישגים בתחומים שונים, כמו שיפור התפקוד המוחי, שנפגע בשל הגיל או בעקבות פגיעות מוחיות מגורמים כמו שבץ מוחי וחבלות ראש. כעת ביקשנו לבחון את השפעת הטיפול על אנשים בריאים ועצמאיים בגיל המבוגר, ושאלנו: האם טיפול בתא לחץ יכול להאט, לעצור ואולי אף להסב לאחור את תהליך ההזדקנות הנורמלי ברמת התא?"

 

במסגרת המחקר נחשפו 35 אנשים בריאים מגיל 64 ומעלה לסדרה של 60 טיפולים היפרבריים, למשך 90 יום. החוקרים נטלו מהמשתתפים דגימות דם לפני, במהלך, בסוף ואחרי סדרת הטיפולים, ביצעו אנליזות של מגוון תאי דם ממערכת החיסון (תאים אשר להם יש DNA), והשוו בין הממצאים בארבעת המועדים.

 

הממצאים העידו כי הטיפולים הצליחו להסב לאחור את תהליך ההזדקנות בשני היבטים מהותיים: הטלומרים שבקצות הכרומוזומים התארכו במקום להתקצר, בשיעור שנע בין 20%-38% בסוגי התאים השונים; שיעור התאים הזקנים הלא מתפקדים, הסנסנט, בתוך כלל אוכלוסיית תאי הדם - ירד משמעותית,  ב-11% עד 37% לפי סוג התאים.

 

מצאו את 'הגביע הקדוש' בתחום

"התקצרות הטלומרים נחשבת כיום ל'גביע הקדוש' של הביולוגיה של ההזדקנות, וחוקרים בכל העולם מנסים לפתח טיפולים תרופתיים וסביבתיים, שיאריכו את הטלומרים. סדרת הטיפולים שלנו הצליחה לעשות זאת, והוכיחה שאכן ניתן להפוך את תהליך ההזדקנות ברמה התאית-מולקולרית", מסכם פרופ' אפרתי.

 

"עד היום ראינו ששינוי באורח החיים ופעילות גופנית אינטנסיבית יכולים לעכב במידת מה את התקצרות הטלומרים. אך הטיפול ההיפרברי שלנו הצליח, בתוך שלושה חודשים בלבד, להאריך את הטלומרים הרבה מעבר לכל התערבות מוכרת הכרוכה בשינוי באורח החיים", אומר ד"ר הדני ומסכם "המחקר החלוצי שלנו פותח  דלת למחקר נוסף על ההשפעה התאית של טיפולים בתא לחץ לאורך זמן, בכל הנוגע להיפוך תהליך ההזדקנות".

מחקר

25.11.2020
סדנאות להפגת מתחים תורמות לחוסן הנפשי של מורים בתקופת הקורונה

מחקר חדש מראה שהמעבר ללמידה בזום העצים את הפגיעה בחוסן הנפשי של המורים. אז מה ניתן לעשות כדי לשפר את המצב?

  • רפואה ומדעי החיים

מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב בדק את החוסן הנפשי של מורים לפני ובעיצומו של משבר הקורונה. החוקרים ליוו במשך שנת לימודים שתי קבוצות של מורים במרכז הארץ. הקבוצה הראשונה קיבלה ליווי מקצועי (IBSR - Inquiry-Based Stress Reduction) שכלל סדנאות וכלים לקידום הבריאות האישית, הפגת לחצים ומתחים וחיזוק החוסן המנטלי, וקבוצת הביקורת המשיכה להתנהל "כרגיל" בכיתות ובמהלך הלמידה המקוונת (זום).

 

המחקר נעשה מנובמבר 2019 ועד מאי 2020, תחילה בצורה פרונטלית, ומאז הסגר הראשון במרץ 2020, באופן מקוון בלבד. בשאלון שחולק למורים טרם תחילת המחקר הראשון, המורים דיווחו על רמות שחיקה גבוהות שנבעו מהתמודדות עם כיתות רבות של תלמידים, מערכת השעות העמוסה וחוסר המשאבים מספקים.

 

ממצאי המחקר הצביעו על פערים משמעותיים: מצד אחד, קבוצת המורים שהשתתפה בסדנאות דיווחה על עלייה משמעותית בחוסן הנפשי המנטלי וברמת שביעות הרצון מהחיים, שבאה לידי ביטוי גם במהלך משבר נגיף הקורונה. המורים דיווחו במהלך משבר הקורונה על עלייה ביכולת ההתמודדות שלהם, ושיפור ברמת הרווחה הנפשית, שכללה יותר רגשות חיוביים, חיבור לעבודה, תחושת משמעות ותחושת השגיות גבוהה יותר. כמו כן, המורים דיווחו על רמה גבוהה יותר של הקשבה וחיבור לתלמידים ומיצוי יכולתם המקצועית בכיתה.

 

לעומת זאת, בקבוצת הביקורת, במשך שנת הלימודים בכלל ומאז פרוץ המשבר והמעבר ללמידה מרחוק בפרט, הלכו והתעצמו תחושות התסכול והשחיקה מההוראה, התשישות הגוברת ותחושת הגשמה עצמית נמוכה. המורים בקבוצה זו דיווחו על כך שהם יותר 'גמורים' בסוף יום העבודה, ולעיתים חשו תסכול וחוסר רצון להתחיל את היום העבודה.

 

את המחקר ערכו ד"ר שחר לב-ארי, ראש החוג לקידום הבריאות בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב, הסטודנטית למחקר צפנת צדוק מהחוג לקידום הבריאות, ד"ר רונית יעקובוביץ, אתי דבש וקרן זפרני. את הסדנאות העבירה קרן זפרני, מורה במקצועה ומומחית בשיטת IBSR.

 

סיוע בהפחתת הלחץ והחרדה

"משבר הקורונה הציב בפני המורים אתגרים חדשים שבאופן טבעי מעוררים גם תחושות של לחץ וחרדה," אומר ד"ר שחר לב ארי. "לצד המעבר המהיר ללמידה מקוונת, המורים נאלצו להתמודד גם עם חוסר ודאות והנחיות ונהלים שהשתנו ללא הרף, כשלכך התווסף גם הפחד האישי והחשש להידבק בנגיף הקורונה."

 

"המחקר שלנו מראה באופן ברור שכאשר שמים דגש על החוסן הנפשי ונותנים למורים כלים שמסייעים להם להתגבר על הלחץ והחרדה, אזי יש עלייה במוטיבציה וברווחה הנפשית. מצד שני, אנו רואים שבמקרים שבהם המורים אינם מקבלים את ההדרכה והמיומנות הנפשית הראויה, אזי התחושות השליליות, שממילא קיימות גם בימי שגרה, הולכות ומתעצמות עד כדי תחושת תשישות גבוהה וחוסר רצון להגיע לעבודה".

 

ד"ר לב-ארי מוסיף: "מחקרים רבים הראו כבר בעבר שהשחיקה גורמת באופן סמוי לחלות במחלות לב, להפרעות שינה ולפגיעה במערכת החיסונית בקרב עובדי ההוראה הנשחקים, וכתוצאה ישירה מכך לנטישה של מקצוע ההוראה אחרי מספר שנים בלבד. אני מקווה שבעקבות השיפור המשמעותי שנחשף במחקר זה, תאמץ מערכת החינוך את תוכנית ההתערבות על פי המודל המדובר, או מודלים דומים אחרים, ובמיוחד בתקופת משבר הקורונה, שבה נאלצים המורים להתמודד עם לחצים חדשים שעשויים להעצים את תחושות הלחץ, החרדה והתסכול".

 

מחקר

25.11.2020
אהבה הורית בימי קורונה

מחקר במעבדה לחקר הגיל הרך חושף: בשיאו של משבר הקורונה, הורים דיווחו על ירידה בגילויי האהבה כלפי ילדיהם הקטנים

  • חברה

מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב קובע כי במהלך הסגר הראשון הורים דיווחו על ירידה מובהקת בגילויי האהבה כלפי ילדיהם (גילאי 5-3) בהשוואה לימי שיגרה. כמו כן, על אף שהותם של כל בני המשפחה בבית, ההורים דיווחו על ירידה מובהקת במנהיגות ההורית  ובהצבת כללים וגבולות לילדיהם בהשוואה לימי השגרה.

 

המחקר, שנערך בהובלת פרופ' דורית ארם, ראש המעבדה לחקר הגיל הרך בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, בחן את ההתנהגות של ההורים לילדים בגיל הרך בישראל במהלך הסגר הראשון (במהלך התפרצות הקורונה) ובהשוואה להתנהגותם בימי שגרה. המחקר כלל 522 הורים, שהתבקשו להשיב על שאלון שנע במנעד של 1 (אף פעם) עד 6 (תמיד). בחינת ההתנהגות ההורית נשענה על מודל "מחומש ההורות" שמורכב מחמישה עקרונות בסיסיים: שותפות בין מטפלים, מנהיגות הומאנית, הבעת אהבה ללא תנאי, עידוד לעצמאות והנהגת כללים.

 

גילויי האהבה והמנהיגות ההורית התרופפו

התנהגויות של האהבה שההורה מביע כלפי ילדו כוללות, בן היתר: ביטויים פיזיים של אהבה (חיבוקים, נשיקות וכד'), ביטויים מילוליים של אהבה, פרגונים, סבלנות ורגישות כלפי הילד, הבעת אמפתיה כלפיו וזמן משותף עם הילד. החוקרים מצאו הבדל מובהק ביישום עקרון של אהבה בין ימים שבשגרה (ציון 5.2 בממוצע - לעיתים קרובות מאוד) לבין 'ימי קורונה' (ציון 4.8 בממוצע - לעיתים קרובות). החוקרים מציינים שבימי הקורונה הורים שוהים עם ילדיהם זמן רב יותר בהשוואה לשגרה. ייתכן שהצורך להפגין אהבה באופן מילולי ופיזי נמוך יותר כיוון שההורים מקדישים לילדיהם תשומת לב רבה בהתנהלות היומיומית. כמו כן, החוקרים סבורים שייתכן שהמתח שחווים ההורים, הצפיפות בבתים והשעות הרבות ביחד "השכיחו" אצל ההורים את הצורך לבטא אהבה כלפי ילדיהם דווקא בימים בהם הילדים זקוקים להתנהגות אהבה מצד הוריהם.

 

התנהגויות המבטאות מנהיגות מדגישות את מקומם של ההורים כמנהיגי המשפחה וכמודל לחיקוי עבור הילדים. התנהגות זו מתאפיינת, בין היתר, בלקיחת אחריות, בהצבת מטרות בכל הקשור לגידול הילד ובתכנון ההתנהגות ההורית (התארגנות במצב החדש, הכנות לקראת מעברים, פעילות דיגיטאלית ועוד). ממצאי המחקר גילו כי רמת יישום עיקרון חשוב זה הייתה נמוכה בהשוואה לימי השגרה. מציון 4.9 (לעיתים קרובות מאוד) בממוצע בימי השגרה לציון 4.6 בממוצע (לעיתים קרובות) בתחילת המשבר. על פי החוקרים נראה שמשבר הקורונה ערער מעט את השליטה של ההורים. החוקרים מניחים כי בתוך הכאוס הורים מרגישים מסוגלות נמוכה יותר לקבל החלטות ולהציב מטרות משפחתיות.

 

התנהגויות של שותפות בין בני הזוג בטיפול בילדיהם כוללות, בין היתר: חלוקת תפקידים, פרגון, יכולת לפתור מחלוקות באופן מכבד, הצגת חזית אחידה מול הילד, נוכחות באירועים משמעותיים בחייו והסכמה הדדית בנוגע לחינוכו. על פי ממצאי המחקר, בניגוד למה שניתן היה לצפות - שכשזוג ההורים בבית אז רמת השותפות תהיה גבוהה, הרי שלא נמצא כל הבדל ביישום עיקרון זה בין ימי השגרה לימי הקורונה: ציון של 4.7 בממוצע בימי השגרה לעומת 4.6 בתקופת המשבר (לעיתים קרובות בשתי התקופות).

 

התנהגויות של עידוד לעצמאות מצד ההורים כוללת עידוד הילד לעצמאות, לעמידה במשימות שתואמות את גילו ויכולותיו, במקביל לסיוע ברגעי משבר כאשר אינו מסוגל להתמודד לבד ועוד. על פי המחקר ההורים לא ניצלו את השהות המשותפת כדי לאתגר את ילדיהם לעצמאות רבה יותר והמשיכו לנהוג כלפיהם בנושא זה כבימי שיגרה, ציון של 4.4 בממוצע (לעיתים קרובות) בשתי התקופות המדוברות. החוקרים מדגישים כי ההורים בישראל נוטים לגונן על ילדיהם גם בימי שגרה.

 

בכדי להגיע להורות מיטבית על ההורה ליצור עבור הילד מסגרת מובנית של כללים בנחישות ובסמכותיות. ההורים שהשתתפו במחקר דיווחו על רמת יישום נמוכה יותר של עיקרון זה, ככל הנראה, כך מעריכים מבצעי המחקר, בשל היעדר לוח זמנים מסודר ופעילות חוץ ביתית, כמו קימה לגן והגעה לחוגים. הציון הממוצע של רמת יישום עיקרון הכללים ירדה מ-4.5 ל-4.3 בממוצע (לעיתים קרובות, אבל בתדירות פחותה יותר מאז המשבר).

 

מודעות לנושא תתרום לשיפור

בעקבות ממצאי המחקר אמרה פרופ' ארם: "בתקופת הסגר הורים דיווחו שהם הביעו פחות אהבה כלפי ילדיהם. לצערי, דיווחי ההורים מפתיעים ומאכזבים מעט. בזמני משבר ולחץ הילדים הצעירים צריכים את ההורים יותר מתמיד, הם זקוקים לחיבוק חם ומילה טובה, ודווקא אז ההורים הביעו פחות אהבה כלפי ילדיהם וחלה התרופפות במנהיגות, במשמעת ובכללים שההורים מציבים לילדיהם. אני מקווה שכהורים הם ילמדו מהמחקר שלנו, ויהיו מודעים יותר וישאפו לנהוג בהורות מיטיבה יותר במצבי לחץ בעתיד."

 

 

פרופ' דן פאר

מחקר

22.11.2020
מערכת העריכה הגנטית שמחסלת תאים סרטניים

חוקרים באוניברסיטת תל אביב פיתחו מערכת הובלה ננו-מטרית שמנטרלת תאים סרטניים

  • רפואה ומדעי החיים

הקריספר (ראשי תיבות של Clustered Regularly Interspaced Short Palindromic Repeats), הוא אזור ב-DNA שמורכב מרצפים חוזרניים קצרים, שמכילים גם קטעי דנ"א של בקטריופאג'ים - נגיפים שתוקפים חיידקים, והוא חלק ממנגנון הגנה מפני נגיפים. כעת, חוקרים מאוניברסיטת תל אביב הוכיחו שמערכת הקריספר יעילה מאוד גם בטיפול בסרטן גרורתי. החוקרים פיתחו טכנולוגיה חדישה - מערכת הובלה של ננו-חלקיקים חדשים מבוססי שומן (CRISPR-LNPs), אשר מובילים שליח גנטי (רנ״א שליח) המקודד לאנזים הקריספר Cas9 לתאי מטרה סרטניים – ומנטרלים אותם גנטית.

 

"מערכת הקריספר, המסוגלת לזהות ולשנות כל מקטע גנטי, יצרה מהפכה ביכולת שלנו לפגוע, לתקן ואפילו להחליף גנים באופן מותאם אישית." מסביר פרופ' פאר, "אבל לעומת השימוש הנרחב בקריספר במחקר, השימוש הקליני עוד נמצא בחיתוליו – שכן נדרשת מערכת הובלה נקודתית ובטוחה שתדע לפגוע אך ורק בתאי המטרה. מערכת ההובלה שפיתחנו מאפשרת לפגוע בדנ"א המאפשר לתאי הסרטן לשרוד. מדובר בטיפול חדשני לסוגי סרטן אגרסיביים, שאין להם טיפול יעיל כיום". 

 

ללא תופעות לוואי או סכנה להתפרצות מחודשת

 "זאת העבודה הראשונה בעולם שהוכיחה שאפשר להשתמש במערכת הקריספר לטיפול אפקטיבי בסרטן בחיה שלמה וביעילות גבוהה", אומר פרופ' פאר. "צריך להבין שזאת לא כימותרפיה. אין תופעות לוואי ואין סכנה להתפרצות מחודשת של התא הסרטני שעבר את הטיפול. המספריים המולקולריים של ה-Cas9 חתכו את הדנ"א של התא הסרטני, השביתו אותו והוא כבר לא מסוגל עוד להשתכפל".

 

המחקר המהפכני בוצע במעבדתו של פרופ' דן פאר, סגן הנשיא למחקר ופיתוח וראש המעבדה לננו-רפואה בבית הספר למחקר ביו-רפואי וחקר הסרטן ע"ש שמוניס, מהמרכז לננו-מדע וננוטכנולוגיה, והמרכז לחקר הביולוגיה של הסרטן באוניברסיטת תל אביב. המחקר נעשה בהובלת  ד״ר דניאל רוזנבלום והדוקטורנטית אנה גוטקין, ובסיוע חוקרים נוספים מהמעבדה של פרופ' פאר יחד עם  ד״ר דינורה פרידמן-מורבינסקי מביה״ס לביוכימיה, ביופיזיקה ונוירוביולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ד"ר צבי כהן, ראש היחידה לנוירוכירורגיה אונקולוגית בבית החולים שיבא, ד״ר מרק בהלקי וצוותו מחברת IDT באיווה, ארה״ב ופרופ׳ ג׳ודי ליברמן מבית החולים לילדים בבוסטון ואוניברסיטת הרווארד. תוצאות המחקר פורץ הדרך, שמומן על ידי הקרן הישראלית לחקר הסרטן (ICRF), מתפרסמות היום בכתב העת היוקרתי Science Advances.

 

במסגרת המחקר, וכדי לבדוק את היתכנות הטכנולוגיה לטיפול בסרטן, פרופ' פאר וצוותו בחרו בשניים מהגידולים הקטלניים ביותר: סרטן מוח מסוג גליובלסטומה וסרטן שחלות גרורתי.

 

סרטן השחלות הוא אחת מהסיבות המובילות לתמותה בקרב נשים והסרטן הקטלני ביותר של מערכת הרבייה הנקבית. רוב החולות בסרטן השחלות מאובחנות בשלבים מתקדמים של המחלה, כאשר המחלה כבר שולחת גרורות לכל הגוף. למרות ההתקדמות שנעשתה בשנים האחרונות, רק כשליש מהחולות ישרדו את המחלה הקשה. 

 

גליובלסטומה הוא סרטן המוח האלים ביותר, כאשר רוב החולים ימותו מהמחלה בתוך 15 חודשים מזמן האבחון, ורק 3% יחיו כעבור 5 שנים. החוקרים הוכיחו שבאמצעות טיפול בודד עם ה-CRISPR-LNPs ניתן להכפיל את זמן החיים הממוצע ולשפר בכ-30% את השרידות של עכברי מודל עם גידולי גליובלסטומה. הטיפול ב-CRISPR-LNPs בעכברות מודל של סרטן שחלות גרורתי שיפר ב-80% את שרידותן של העכברות.

 

פתח לטיפול במחלות נוספות

החוקרים מציינים שהמחקר החדש הוא ההדגמה הראשונה של שימוש במערכת הקריספר לטיפול בשני סרטנים אגרסיביים אלה, אבל הוא פותח הזדמנויות חדשות לטיפול גם בסוגי סרטן נוספים, במחלות גנטיות נדירות ובמחלות ויראליות כרוניות כמו מחלת האיידס. יצויין שטכנולוגיה דומה של mRNA משמשת לחיסוני קורונה על ידי מודרנה ופיזר (ביונטק).

 

"אנחנו רוצים להמשיך עכשיו לניסויים בסרטני דם, שהם מאוד מעניינים מבחינה גנטית, ובמחלות גנטיות כמו ניוון שרירים על שם דושן", אומר פרופ' פאר. "מן הסתם ייקח עוד זמן להביא את הטיפול החדש גם לבני אדם, אבל אנחנו אופטימיים. כל העולם הזה של תרופות מולקולריות המפעילות רנ"א שליח (שליחים גנטיים) נמצא בשיא פריחתו – וזאת לראייה שמרבית החיסונים לקורונה שעובדים עליהם כרגע מתבססים על העיקרון הזה. כשאנחנו דיברנו על טיפולי רנ"א שליח לפני 12 שנה, חשבו שזה מדע בדיוני. אני מאמין שבעתיד הקרוב נראה הרבה טיפולים מבוססי שליחים גנטיים למחלות גנטיות ולסרטן שבנויים על רפואה מותאמת אישית, ואנחנו כבר פועלים מול חברות וקרנות בינלאומיות באמצעות חברת רמות למסחור הטכנולוגיה של אוניברסיטת תל אביב, כדי להביא את בשורת העריכה הגנומית לבני אדם".

 

מחקר

11.11.2020
חורקות שיניים בגלל הקורונה

עלייה בתסמינים פיזיים המבטאים מתח וחרדה בתקופת הקורונה, בהם חריקת שיניים וכאבים בשרירי הפנים

  • רפואה ומדעי החיים

מחקר חדש של בית הספר לרפואת שיניים בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר של אוניברסיטת תל אביב מצא כי בעקבות המצוקה והחרדה בסגר הראשון, חלה באוכלוסייה הכללית בישראל התגברות משמעותית של כאבים באזור הפנים והלסתות, בהם הידוק לסתות ביום וחריקת שיניים בלילה – תסמינים פיזיים שנובעים לעתים קרובות ממתח וחרדה.

 

המחקר נערך במהלך הסגר הראשון בהובלת ד"ר אלונה אמודי-פרלמן ופרופ' אילנה אלי מבית הספר לרפואת שיניים באוניברסיטת תל אביב, ובהשתתפות ד"ר ניר עוזיאל וד"ר אפרת גילון. במחקר השתתפו גם חוקרים מאוניברסיטת ורוצלב שבפולין, שבחנו את התגובה לקורונה באוכלוסייה הפולנית. המאמר פורסם בכתב העת Journal of Clinical Medicine באוקטובר 2020.

 

במסגרת עבודת המחקר שלהן, ד"ר אמודי-פרלמן ופרופ' אלי חוקרות את התחום של כאבי פנים ולסתות, עם דגש על תסמונת TMD - Temporo-Mandibular Disorders – כאבים כרוניים בשרירי הפנים ובמפרקי הלסת, ועל תסמונת הברוקסיזם - חריקה והידוק שיניים ולסתות בשינה ובערות - שעלולה לגרום נזק משמעותי לשיניים ולמפרקי הלסת. תסמונות אלו מושפעות מאוד מגורמים נפשיים כמו מתח וחרדה.

 

הסובלות העיקריות: נשים בגילאי 55-35

במסגרת זאת, במהלך הסגר הראשון החוקרים החליטו לבצע מחקר באוכלוסייה הכללית, שיבדוק את נוכחות התסמינים ואת החרפתם בעקבות מצב החירום הלאומי והתגברות רמות החרדה בקרב האוכלוסייה. השאלון כלל כ-1,800 משיבים בישראל ובפולין. בהשוואה לנתונים שמקובלים במחקרים שונים שבוצעו בימי שגרה נמצאה עלייה משמעותית בכל התסמינים:

 

בקרב כלל האוכלוסייה: השכיחות של תסמיני TMD עלתה מכ-35% בעבר ל-47% (עלייה של 12%) בתקופת הקורונה. שכיחותו של הידוק שיניים בשעות היום עלתה מכ-17% ל-32% (עלייה של 15%); וחריקת שיניים בלילה עלתה מכ-10% ל-36% (עלייה של 25%). בסך הכול נרשמה בישראל עלייה של 10%-25% בתסמינים אלה, המשקפים בין השאר מתח נפשי. אצל אנשים שסבלו מתסמינים אלה גם קודם לכן נרשמה עלייה של כ-15% בחומרתם.

 

החוקרים מצאו מתאם גבוה בין התסמינים לבין מגדר ורמת חרדה: נשים סובלות מהתסמינים הרבה יותר מגברים, ואנשים המצויים בחרדה נוטים לפתח אותם יותר מאלה שרמת החרדה שלהם פחותה.

 

חלוקת המשיבים לפי גילאים הניבה אף היא תוצאות מעניינות, כאשר קבוצת הגיל האמצעית (55-35) דיווחה על עלייה משמעותית הרבה יותר בתסמינים בהשוואה לקבוצה הצעירה (34-18) ולקבוצה המבוגרת (56 ומעלה). בשורה התחתונה, הקבוצה שסבלה יותר מכל מהתסמינים בימי הקורונה היו נשים בגיל האמצעי: 48% מהן סבלו מהתסמונת. 46% הידקו לסתות בשעות היום, וכ-50% חרקו שיניים בלילה.

 

בנוסף השוו החוקרים את הממצאים בישראל לתוצאות המחקר בפולין, ומצאו פער עצום: ההסתברות להופעת תסמיני TMD וברוקסיזם אצל המשיבים הפולנים הייתה גדולה בצורה משמעותית מההסתברות אצל הישראלים.

 

החוקרות ד"ר אמודי פרלמן ופרופ' אלי מסכמות: "המחקר שלנו, שנערך בתקופת הסגר הראשון, מצא עלייה משמעותית בתסמונות המוכרות של כאבים בפנים ובלסתות, הידוק וחריקת שיניים, שיכולות להוות ביטוי לחרדה ומצוקה נפשית. מצאנו שנשים מועדות יותר מגברים לסבול מהתסמינים, וכי גילאי 55-35 סבלו מהם יותר מהאוכלוסייה הצעירה (34-18) והמבוגרת (56 ומעלה). אנחנו סבורים כי הממצאים משקפים היטב את מצוקתם של בני דור הביניים, שהיו סגורים בבתיהם עם ילדים קטנים, ללא הסיוע הרגיל של סבים וסבתות, ובמקביל גם דאגו להוריהם המבוגרים, והתמודדו עם דאגות כלכליות ו/או עבודה מהבית בתנאים מורכבים".

 

מחקר

08.11.2020
בעקבות החומר האפל הקל (שקשה מאוד לגלות)

פיתוח טכנולוגי חדש יסייע בגילוי חלקיקי החומר האפל

  • מדעים מדויקים

אחת מהתעלומות הגדולות שנותרו עדיין ללא מענה בפיזיקה של ימינו היא מהות החומר האפל. היה זה אייזיק ניוטון שהסביר לראשונה את כוח המשיכה המחזיק כוכבים בתנועה זה סביב זה. תורתו של ניוטון התפתחה והוכללה ליחסות הכללית שפיתח אלברט איינשטיין. אולם ניתוח של תצפיות אסטרונומיות בתנועת הגלקסיות והכוכבים לימד אותנו כי תיאוריות אלו אינן יכולות להסביר את התצפיות, אלא אם הרוב המוחלט של החומר ביקום והגורם המרכזי לכוח המשיכה אינו החומר הסטנדרטי שאנחנו מכירים היטב, אלא מה שקיבל את הכינוי חומר אפל (Dark Matter).

 

החומר האפל הוא ההסבר המקובל לכך שכוכבים לא בורחים מהגלקסיות שלהם. כמות החומר האפל ביקום הנדרשת כדי להסביר את התצפיות האסטרונומיות גדולה פי חמש יותר מהחומר הנראה שמורכב מאטומים מוכרים. במילים אחרות, הפיזיקה עדיין מחפשת את מה שמהווה למעלה מ- 80% מהיקום. למרות חיפושים בלתי נלאים במאיצי חלקיקים, בתצפיות אסטרונומיות ובגלאים ייעודיים, המדע טרם הצליח לפענח את זהותו החלקיקית של החומר אפל: מהי  מסתו, אילו כוחות (בנוסף לכבידה) פועלים עליו, כיצד הוא מגיב עם החומר הנראה, וכיצד הוא נוצר ביקום המוקדם, לפני יותר מ-13 מיליארד שנה.

 

משימה בלתי אפשרית?

אחת הדרכים לחפש חומר אפל היא לטמון גלאים רגישים במיוחד בעומק האדמה, שלשם חלקיקי חומר אנרגטיים שמגיעים בקצב גבוה לכדור הארץ מהחלל, כמעט ואינם חודרים. על פי התיאוריה המקובלת, בשל סיבוב כדור הארץ סביב השמש וסיבוב השמש סביב מרכז הגלקסיה, אנו חולפים על פני מיליארדי חלקיקי חומר אפל בכל רגע נתון.  אם חומר זה מגיב עם הגלאי אפילו רק בסבירות נמוכה מאוד, מדי פעם אחד מאותם חלקיקים אפלים יוכל ״לבעוט״ באחד מהחלקיקים המרכיבים את הגלאי, ולהעביר כמות מזערית של אנרגיה, אותה המדענים מנסים לאתר.

 

ככל שהחומר האפל קל יותר, כך כמות האנרגיה שהוא יכול להעביר קטנה יותר, והמשימה הופכת מקשה לבלתי אפשרית בשיטות גילוי אלו. מכאן, האתגר המרכזי הוא פיתוח גלאים רגישים במיוחד, אתגר המחייב פיתוח גישות חדשות לגילוי, המאפשרות רגישות שיא לאותות נמוכים ואפשרות להבחין בינם לבין סיגנלים מדומים.

 

טכנולוגיה בעלת רגישות גבוהה

עתה, חוקרים מאוניברסיטת תל אביב מעריכים כי פיתוח טכנולוגי חדש עשוי להביא לפריצת דרך בגילוי חלקיקי החומר האפל. לטכנולוגיה החדשה רגישות גבוהה ורעש רקע הנמוך ביותר שנמדד אי פעם בגלאי סיליקון, שעשוי לסייע בגילוי חלקיקי החומר האפל, שהמסה שלהם נמוכה מאוד וקשה מאוד לאתר אותם.

 

הטכנולוגיה פותחה על ידי חוקרים מישראל, מארה"ב ומארגנטינה. בקבוצת המחקר הישראלית חברים החוקרים: פרופ׳ תומר וולנסקי, ד״ר לירון ברק ופרופ׳ ארז עציון מבית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה בפקולטה למדעים מדויקים ע"ש ריימונד ובברלי סאקלר של אוניברסיטת תל אביב.

 

שלב חדש ומסעיר בחיפוש אחר החומר האפל

לפני כעשור הציע פרופ׳ תומר וולנסקי עם שותפים מארה"ב שיטה חדשה ורגישה במיוחד, הבוחנת את האינטראקציה של חומר אפל עם האלקטרונים – אותם חלקיקים תת-אטומים החגים סביב גרעיני האטום – ובכך מאפשרת את החיפוש אחר חומר אפל קל, שעד לאותו הזמן נחשב לבלתי ניתן לגילוי.

 

בעקבות הפיתוח הרעיוני, פותח לאחרונה גלאי חדש על ידי הקולבורציה הבינלאומית SENSEI, שבה שותפים גם החוקרים מאוניברסיטת תל אביב. הגלאי החדש, הנקרא Skipper-CCD, מאפשר לגלות את שחרורו של אלקטרון בודד מתוך טריליוני הטריליונים של האלקטרונים החגים בו. בחודשים האחרונים החלה התקנה של הגלאי במעבדה התת קרקעית, SNOLAB שבקנדה, ותוצאות ראשונות צפויות בשנה הבאה. הפיתוח מביא לשלב חדש ומסעיר בחיפוש אחר החומר האפל. 

 

על פיתוח זה, זכה פרופ' תומר וולנסקי בפרס היוקרתי "פריצת דרך-אופקים חדשים בפיזיקה 2021" (Breakthrough Prize- The New Horizons in Physics Prize).  הפרס הוענק על ידי קרן "פריצת דרך" (Breakthrough Prize), שנוסדה בשנת 2012 על ידי פילנתרופ המדע יורי מילנר, במטרה להוקיר תרומות משמעותיות לידע האנושי. הפרס מוענק מדי שנה לחוקרים בתחומי המתמטיקה, הפיזיקה ומדעי החיים. 

 

 

מחקר

03.11.2020
הפיזיקה המפתיעה של תאי שבלול האוזן

חוקרים מצאו כי התפתחות מערך תאי השערה באוזן הפנימית דומה לתהליך הפיזיקלי של אטומים היוצרים גביש

  • רפואה ומדעי החיים

האוזן של יונק מורכבת משלושה חלקים: האוזן החיצונית, התיכונה והפנימית. בתוך האוזן הפנימית נמצא השבלול, מבנה ספיראלי שלאורכו משובצים תאי שערה - תאים שעליהם שערות זעירות, המשמשות כחיישנים לגלי הקול המגיעים לאוזן. בתגובה לגלי הקול, השערות מתנודדות ומעבירות אותות חשמליים למוח, וכך אנו שומעים.

 

"תאי השערה מסודרים לאורך השבלול בצורה ייחודית: ארבע שורות מסודרות של תאי שערה ותאים תומכים לסירוגין. הסדר הקפדני הזה חשוב מכיוון שאזורים שונים לאורך השבלול אחראים לזיהוי צלילים שונים." מסביר פרופ' דוד שפרינצק מהפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז. "מערך כה מאורגן הוא יוצא דופן בגוף, ולמעשה זוהי הרקמה המסודרת ביותר בגופו של יונק. אנחנו חיפשנו את המנגנון שגורם לתאי השערה להסתדר בצורה זו במהלך ההתפתחות העוברית. לשם כך ערכנו מחקר רב-תחומי, ששילב בתוכו שני פיתוחים חדשניים: טכנולוגיית דימות חדשה וסימולציה באמצעות מודל מתמטי-פיזיקלי."

 

המחקר, בהובלת פרופ' שפרינצק, מומחה לביולוגיה התפתחותית מבית הספר לנוירוביולוגיה, ביוכימיה וביופיזיקה, חשף לראשונה מנגנון פיזיקלי המעורב בהתפתחות האוזן הפנימית בעוברים של יונקים. "זו הפעם הראשונה שהתגלה תהליך התפתחות ביולוגי, שמונע על ידי כוחות מכניים ודומה מאוד לתהליך פיזיקלי ידוע: התארגנות תאי השערה באוזן הפנימית דומה להתארגנות של אטומים היוצרים גביש. מדובר בממצא מהפכני שמשנה תפיסות יסוד בעולם הביולוגיה ההתפתחותית." אומר פרופ' שפרינצק.

 

במחקר הרב-תחומי השתתפו רועי כהן וליאת אמיר-זילברשטיין ממעבדתו של פרופ' שפרינצק, פרופ' קרן אברהם מבית הספר לרפואה ע"ש סאקלר וחוקרים נוספים מהפקולטה למדעים מדויקים ומבית הספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב. כמו כן השתתפו חוקרים משווייץ, מיפן ומדרום אפריקה. המחקר פורסם בכתב העת היוקרתי Nature Communications באוקטובר 2020.

 

עושים סדר

כדי לעקוב אחר התפתחות מערך תאי השערה בעובר, ניתחו החוקרים עוברי עכברים בשלבים שונים של ההיריון. בעוברים הצעירים ביותר נמצאה שכבת תאים לא מסודרת וגם בלתי ממוינת – תאים ראשוניים שתפקידם עוד לא הוגדר. בהדרגה מתחילים התאים להתמיין לתאי שערה ותאים תומכים, ובהמשך הם מתארגנים, עד שנוצר המבנה הסופי והמסודר של תאי השערה בשבלול.

 

"עד היום, רוב המחקרים על התפתחות תאי השערה התמקדו בתהליכי ההתמיינות של התאים, שנשלטים על ידי תקשורת בין-תאית. אנחנו סברנו שלא די בכך, וביקשנו לבחון את השלב שלאחר ההתמיינות: איך התאים מתארגנים במרחב ויוצרים מבנה מסודר." מסביר פרופ' שפרינצק. לצורך זה פיתחו החוקרים טכנולוגיית דימות חדשה המסתמכת על תצפית במיקרוסקופ קונפוקלי, ומאפשרת מעקב רציף בתלת-מימד, 24 שעות ביממה, אחר התפתחות הרקמה – תהליך שנמשך ימים ספורים בעוברי עכברים. שיטת הדימות הייחודית אפשרה מעקב אחר התפתחות האוזן הפנימית ויצירת סרטונים של התהליך.

 

"זו הפעם הראשונה שהתהליך נצפה ברציפות וברזולוציה גבוהה. צפינו ברקמה שכבר התמיינה לתאי שערה ותאים תומכים, אך עדיין נותרה 'מבולגנת' – כלומר עוד לא התארגנה למערך מסודר. באמצעות השיטה שלנו ראינו שברקמה מתרחש תהליך פיזיקלי המכונה 'תהליך גזירה': תאים שכנים, המכונים 'תאי הנסן', נעים לכיוון אחד ומפעילים על תאי השערה כוחות גזירה - כוחות מכניים הפועלים במקביל לשכבת התאים. תהליך זה דוחס את הרקמה, גורם לשחלופים דינמיים בין תאי שערה ותאים תומכים, ובסופו של דבר מוביל להתארגנות התאים במערך מסודר.

 

כוחות פיזיקליים של גזירה ודחיסה מסדרים את התאים עד ליצירת מבנה השבלול

כוחות פיזיקליים של גזירה ודחיסה מסדרים את התאים עד ליצירת מבנה השבלול

 

בשלב הבא הסתמכו החוקרים על ממצאיהם כדי ליצור סימולציה ממוחשבת - מודל מתמטי-פיזיקלי של התהליך. המודל העלה כי על תאי השערה בשלב ההתארגנות פועלים שני כוחות מכניים עיקריים: כוחות גזירה, הגורמים לדחיסה ולתזוזה של תאי השערה בתוך הרקמה, וכוחות דחייה בין תאי השערה, שמונעים מהם להתקרב יותר מדי זה לזה. "הופתענו לגלות שתהליך ההתארגנות של תאי השערה בשבלול דומה מאוד לתהליך פיזיקלי מוכר: התארגנות של אטומים במהלך יצירת גביש." אומר פרופ' שפרינצק. "כמו שאטומים יוצרים גביש מסודר כאשר מופעלים עליהם כוחות חיצוניים, כך גם תאי השערה והתאים התומכים מתארגנים לתבנית מסודרת בתגובה לכוחות מכניים המופעלים עליהם. מדובר בתפיסה חדשה לחלוטין בתחום הביולוגיה ההתפתחותית. התובנות שעולות מהמחקר שלנו מאירות כיוון חדש עבור מחקרים עתידיים, גם בנוגע לתהליכי ההתפתחות של איברים אחרים."

 

פרופ' שפרינצק מוסיף כי לממצאי המחקר יש גם משמעות רפואית: "תאי השערה נוצרים פעם אחת בעובר ואינם מתחדשים במהלך החיים. במקרים רבים, תופעות של ירידה בשמיעה ואף חירשות נובעות ממוות של תאי שערה באוזן הפנימית. בשנים האחרונות נעשים מאמצים רבים לאפשר תהליכי התחדשות של תאי שערה, במטרה לשפר את יכולת השמיעה של חירשים. המחקר שלנו עשוי לתרום תרומה חשובה להבנת התהליך לקראת יצירת התחדשות זו."

 

מחקר

29.10.2020
אם הקירות היו יכולים לדבר

אם עטלפים יכולים לשמוע ולזהות מכשולים, מדוע הם בכל זאת מתנגשים לפעמים בקירות?

  • רפואה ומדעי החיים

חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ערכו ניסוי, שבמסגרתו שחררו עטלפים במסדרון, שהיה חסום על ידי עצמים בגודל שונה ומחומרים שונים. להפתעת החוקרים, העטלפים התנגשו בקירות גדולים עשויי ספוג (שעוצמת ההד שלהם חלשה) כאילו לא היו קיימים.

 

מתוך התנהגותם של העטלפים היה ניתן להבין כי הם עשו זאת למרות שזיהו את הקיר באמצעות מערכת הסונר הקולית שלהם, מה שהצביע על כך שההתנגשות אינה תוצאה של מגבלה חושית, אלא בעיה בתפיסה האקוסטית. ההשערה היא שהשילוב של עצם גדול (קיר) ועוצמת הד חלשה משבש את התפיסה החושית של העטלפים וגורם להם להתעלם מהמכשול (בדומה לאנשים שמתנגשים בקירות שקופים).

 

את המחקר הובילה סטודנטית לדוקטורט סשה דנילוביץ' ביחד עם פרופ' יוסי יובל, ד"ר אריאן בונמן, והסטודנטים גל שלב ואיה גולדשטיין מהמעבדה לתפיסה חושית וקוגניציה בביה"ס לזואולוגיה ובביה"ס סגול למדעי המוח. המחקר התפרסם בכתב העת היוקרתי PNAS.

 

בהמשך הניסוי החוקרים שינו באופן שיטתי את הממדים של העצמים מחזירי ההד בתוך המסדרון מבחינת הגודל, המרקם ועוצמת ההד, והגיעו למסקנה כי התפיסה האקוסטית של העטלפים תלויה בקשר קוהרנטי ואופייני של הממדים לעצמים בטבע. למשל, עצם גדול – עוצמת הד גבוהה, עצם קטן – עוצמת הד חלשה.

 

"עטלפים הם אלופי התפיסה האקוסטית. הם מסוגלים לאתר עצמים מאוד קטנים, כמו למשל יתושים, באמצעות גל קול", מסביר פרופ' יובל. "באמצעות אקולוקציה (איכוני הד) הם יכולים לחשב את המיקום התלת-מימדי של עצם קטן כגדול וגם לגבש תפיסה של צורתו, גודלו ומרקמו. לשם כך, מוחם של העטלפים מעבד מימדים אקוסטיים שונים מההדים המוחזרים מהעצם (למשל ספקטרום תדרים ועוצמה). תפיסה זו נשענת על שילוב מימדים רבים ע"י מספר חושים, למשל צבע וצורה".

 

בנוסף, גילו החוקרים כי תפיסה זו אצל עטלפים אינה מולדת. כשחזרו על הניסוי עם עטלפים צעירים גילו כי הם אינם מתנגשים בקירות. החוקרים גם גילו שעטלפים בוגרים יכולים ללמוד במהירות את הקשרים החדשים בין המימדים.

 

"בכך שהצבנו בפני העטלפים עצמים שמידותיהם האקוסטיות אינן קוהרנטיות, הצלחנו לגרום אצלם לתפיסה מוטעית, שגרמה להם לנסות שוב ושוב לעוף דרך קיר, למרות שזיהו אותו ע"י הסונר. הניסוי מאפשר הצצה לתוך תפיסת העולם של היצורים האלה שעולמם החושי כל כך ייחודי ושונה משלנו", מסכמת סשה דנילוביץ'.

מחקר

22.10.2020
מזיזים את הגבינה וגם את הבשר

לאחר שחוקרים גילו קשר ישיר בין צריכת מזון מן החי לסיכוי לחלות בסרטן המעי, ביקשנו לברר האם בשר וחלב בריאים לנו או לא?

  • רפואה ומדעי החיים

מה אכלתם היום לארוחת הצוהריים? או אתמול בארוחת הערב? עבור רבים מאתנו, בשר, ביצים וגבינות הם חלק מכל ארוחה כמעט. אך לאחרונה, הצליח צוות חוקרים בינלאומי מישראל, צרפת, איטליה וארה"ב למצוא קשר מולקולרי ישיר בין צריכת מזון מן החי לבין התפתחותם של נוגדנים בדם, שמגבירים את הסיכוי להתפתחות גידולים סרטניים. קשר זה יכול להסביר לראשונה את התחלואה הגבוהה בסרטן בעקבות צריכה מוגברת של מוצרי חלב ובשר אדום, בדומה לקשר בין כולסטרול לעלייה בסיכון למחלות לב. אז מה עושים? מפסיקים לגמרי עם מוצרים מן החי? בונים דיאטה מאוזנת ומשולבת? שאלנו את החוקרים שלנו מה הכי נכון לעשות.

 

מוצרלה IN – יוגורט כבשים OUT

Neu5Gc היא מולקולת סוכר המצויה ברקמות בע"ח יונקים (היא לא מצויה בעופות או בדגים). בני אדם מפתחים נוגדנים ל-Neu5Gc כבר בגיל הינקות, בעת החשיפה לתחליפי חלב ולמוצרי בשר. עוד ידוע כי נוגדנים אלו מגבירים את הסיכון למחלת הסרטן, בייחוד במעי, אך עד כה לא נמצא קשר ישיר בין הנוגדנים המסוכנים לתצרוכת בשר וחלב. סלאם בשיר, דוקטורנט במעבדה של ד"ר פדלר-קרוואני מהמחלקה לחקר התא ואימונולוגיה בבית הספר למחקר ביו רפואי ולחקר הסרטן ע"ש שמוניס של הפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז, יחד עם חברי הצוות הנוספים, מדדו את כמות הסוכר Neu5Gc במגוון מזונות חלביים ובשריים, שנפוצים בדיאטה הצרפתית, ויצרו אינדקס שמציג מדרג מזונות, שצריכתם העודפת עלולה להביא לעלייה בביטוי הנוגדנים, ובכך, כנראה, גם לעלייה בסיכון לסרטן. תוצאות המחקר החדשני פורסמו בכתב העת BMC Medicine.

 

צוות החוקרים חישב את תצרוכת ה-Neu5Gc היומית של 19,621 אנשים בני 18 ומעלה, שדיווחו באופן מקוון על כל תצרוכת המזון שלהם במשך מספר ימים. לשם כך נעזרו החוקרים בדוגמאות מסקר תזונתי לאומי נרחב שנערך בצרפת בשם NutriNet-Santé. לאחר מכן, בחר צוות החוקרים מדגם מייצג של 120 נבדקים, שמייצגים תצרוכת גבוהה או נמוכה של הסוכר, וביקש מהם לדווח בממוצע במשך 21 ימים לא רצופים. החוקרים בדקו את רמות ואת מגוון הנוגדנים כנגד Neu5Gc בדמם. על סמך ממצאים אלו וכימות הסוכר Neu5Gc במוצרי המזון השונים מצרפת, יצרו ד"ר פדלר-קרוואני וצוותה אינדקס בשם Gcemic index.

 

מבין מוצרי המזון מיונקים, סטייק בקר הוא הנצרך והמוכר ביותר בעולם. לכן החוקרים השתמשו בו לביסוס האינדקס והעניקו לו את הערך 1. צריכת מזון בעל ערך אינדקס נמוך מ-1, פירושה שצריך לאכול הרבה ממנו כדי להביא לצריכה גבוהה של הסוכר, ולהיפך. כך, הם גילו למשל שגבינת מוצרלה מכילה רק 0.03 מכמות ה-Neu5Gc לגרם ביחס לסטייק, חלב פרה זכה לערך של 0.13, ובשר כבש קיבל ערך של 0.41 – כמחצית מסטייק בקר. לעומתם, יש באופן מפתיע מזונות מסוכנים בהרבה מסטייק: יוגורט כבשים (1.69), פטה כבשים (1.71) וגבינת רוקפור (3.35), אשר מכילים יותר מהסוכר לגרם מזון. עם זאת, צריך לסייג ממצא זה, שכן בדרך כלל הם נצרכים בכמויות קטנות בהשוואה למנת סטייק.

 

מתוך האינדקס שיצרו החוקרים:

סוג מזון

מזון

סוכר Neu5Gc ממוצע לגרם

דירוג בהשוואה

מוצרי חלב

מוצרלה

6

0.03

מוצרי חלב

גאודה

18

0.11

מוצרי חלב

חלב

21

0.13

מוצרי בשר

נקניקייה

32

0.19

מוצרי בשר

סטייק

163

1.00

מוצרי בשר

נקניקייה

207

1.26

מוצרי חלב

יוגורט כבשים

277

1.69

מוצרי חלב

פטה

280

1.71

מוצרי חלב

רוקפור

550

3.35

 

 

לחזות את הסיכון

"מצאנו קשר מובהק בין צריכה מוגברת של ה-Neu5Gc מבשר אדום וגבינות להתפתחות מוגברת של אותם נוגדנים המעלים את הסיכון לגידולים סרטניים", אומרת ד"ר פדלר-קרוואני. "במשך שנים ניסו למצוא קשר כזה, ולא מצאו. אנחנו הצלחנו לראשונה למצוא קשר מולקולרי בזכות דיוק שיטות המדידה של הנוגדנים בדם ובזכות השימוש בנתוני שאלוני הדיאטה המפורטים מצרפת".

 

ד"ר פדלר-קרוואני מוסיפה כי שילוב המתודות איפשר לחוקרים לחזות, שמי שאוכל הרבה בשר אדום וגבינות - יפתח נוגדנים ברמה גבוהה וברפרטואר שונה, ולכן עלול להימצא בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן, בעיקר בסרטן המעי, אבל גם בסוגי סרטן אחרים כמו סרטן השד. לסיכום, החוקרים מציינים שכמו בכל דבר בחיים, גם צריכה של מוצרי חלב ובשר צריך שתעשה במידה וללא הפרזה.

 

מוצרלה IN – יוגורט כבשים OUT

 

מי הזיז את הגבינה שלי?

שוקלים למחוק את הגבינות והבשר מרשימת הקניות שלכם? זה לא כל כך פשוט. כמו תמיד במדע, צריך להסתכל על כל דבר מכמה זוויות לפני שמקבלים החלטות.

 

פרופ' ישראל הרשקוביץ מהחוג לאנטומיה ואנתרופולוגיה בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר וראש מעבדת דן דוד לחיפוש ולחקר בני אדם מודרניים, מסביר: "לבעלי חיים מערכת עיכול מאוד מורכבת, שמאפשרת להם לפרק צמחים ולהפיק מהם תוצרים הדרושים לקיום הגוף. לעומת זאת, לנו, בני האדם, יש מערכת עיכול קצרה יחסית לגודל הגוף, שמוגבלת ביכולת שלה לפרק באופן יעיל מרכיבים שונים הנמצאים בצמח. לכן, תזונת האדם התבססה תמיד על מזון משולב של בשר וצמחים, בעיקר שורשים ופקעות. המעי הוא איבר שצורך אנרגיה רבה. בעוד שאצל רוב בעלי החיים האחרים חלק ניכר מהאנרגיה שמתקבלת מהמזון מופנית חזרה אל המערכת הזו - אצל האדם 30% מסך כל האנרגיה המיוצרת מושקע במוח. זהו התהליך האבולוציוני שלנו, שבו האבולוציה ביכרה מוח גדול על חשבון מערכת העיכול".

 

"השומן חשוב מאוד לבנייה ולתפקוד של מערכת העצבים ומערכות נוספות בגוף, והוא בא בעיקר מן החי", ממשיך פרופ' הרשקוביץ. "זו הסיבה שמשחר ההיסטוריה האנושית האדם הקדמון צד בעלי חיים, בעיקר בעלי חיים גדולים, היות ויש להם ריכוז שומן גבוה יותר. הצורך הזה לא השתנה, ולכן אני לא רואה סיבה להפסיק לצרוך בשר, כמובן שכל עוד מדובר בכמות מאוזנת. יחד עם זאת, ניתן למצוא גם שומן זמין מן הצומח, בעיקר באגוזים ובפירות דוגמת אבוקדו".

 

לגבי מוצרי החלב מגלה פרופ' הרשקוביץ, כי הם נכנסו לתפריט האנושי רק לפני כ-7,000 שנה, תקופה שנחשבת לקצרה למדיי במושגי אבולוציה. "אנחנו לא נולדנו מתאימים פיזיולוגית לעכל חלב כבוגרים. כתינוקות, גופנו מייצר אנזים בשם לקטאז, שמאפשר לנו לעכל את חלב האם בצורה מיטבית (לפרק את הלקטוז - הסוכר העיקרי בחלב). ככל שאנחנו גדלים ייצור הלקטאז פוחת, ולכן הצורך הפיזיולוגי שלנו לצרוך חלב ומוצריו בעצם מפסיק להתקיים. כשהאדם החל לביית חיות הוא גילה כי אפשר ליהנות גם מהבשר וגם מהחלב, והחל לצרוך את מוצרי החלב גם בגיל מבוגר (בזכות מוטציה ששומרת על רמת לקטאז גבוהה גם בבגרות). באירופה, באמריקה ובמזרח התיכון למשל, שם מגדלים בקר וצאן, נמצאים צרכני הגבינות ה'כבדים' שאצלם המוטציה שכיחה יותר, לעומת יבשת אפריקה וחלקים מאסיה ששם צריכת מוצרי החלב בגיל מבוגר מצומצמת יותר".

 

"לכן, אפשר לסכם ולומר שצריכת הבשר הולכת אתנו לאורך האבולוציה ואנחנו זקוקים לו, כמו אז גם היום. צריכת החלב מאוחרת יותר ואינה נחשבת הכרחית, ולכן ישנם כאלה שנהנים ממנה, לעומת חלק אחר באוכלוסייה שלא נהנה ואף סובל מצריכתה, תופעה הידועה כאי-סבילות ללקטוז".

 

צד בעלי חיים גדולים. האדם הקדמון

 

"לא כל דיאטה מתאימה לכל אחד"

ד"ר יפתח גפנר ממכון אדאמס לספורט ומבית הספר לבריאות הציבור בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, חוקר במעבדה את הקשר בין פעילות גופנית ותזונה, מטאבוליזם ורקמת השריר והשומן. בגדול, הוא אומר, אין דיאטה אחת שמתאימה לכולם. "יש לנו שונות בינאישית גדולה שתלויה בגנטיקה שלנו, באורח החיים שכל אחד מאתנו מנהל ובגורמים נוספים, ולא כל מה שאני אוכל ועושה לי טוב, יעשה את אותו הדבר גם לחבר שלי. אני נגד דיאטות קיצון קצרות טווח. להיפך, אני מאמין שצריך להיות מתונים בשינויים התזונתיים, מפני שהרבה פעמים יש להם אפקט מצטבר, שאנחנו לא מצליחים להרגיש או לאבחן, והדבר עלול להביא לנזק מצטבר".

 

מעבר לשאלה האם צריכת בשר וחלב מיטיבה איתנו, ד"ר גפנר מצביע על ההשפעה שיש למזון מעובד ולא טבעי על הגוף שלנו. "אני בהחלט יכול לומר שבשר, בעיקר בשר אדום, קשור לעלייה בתחלואת סרטן, אבל יש פאנצ': רוב הבשר שנבדק במחקרים הוא בשר מתועש ומעובד, בעיקר בצפון אמריקה. מחקרים שעושים הבחנה בין בשר גולמי ובשר מעובד, מצביעים על קשר הדוק בין בשר מעובד לסיכוי הגבוה לחלות בסרטן, לעומת הקשר בין בשר גולמי, שיורד ואפילו נעלם. אנשים שאוכלים בשר 'אמיתי' מול אנשים שלא אוכלים בשר בכלל - אין להם כמעט תוספת סיכון לתחלואה בסרטן, והדבר נכון לא רק לגבי בשר, אלא לגבי כל סוגי המזון. כל אוכל שעבר תהליך עיבוד והינדוס משמעותי הוא לא דבר טבעי, ולגוף שלנו ייקח עוד דורות רבים להתאים את עצמו לתהליכים תעשייתיים שמתרחשים תוך שנים ספורות".

 

אוכלים היום בעיקר מה שנוח לגדל או לייצר. מזון טרי ברשתות

 

ומה לגבי חלב? "מחקרים שונים מראים מסקנות שונות, ועובדה שיש אנשים שחלב מיטיב איתם ומשפר מדדים בריאותיים, לעומת חלק מאוד קטן שרגיש לחלב וללקטוז, וזה פוגע בו. יש מרכיבים שחשוב לנו לקבל מהחלב, כמו סידן. אם אנחנו לא צורכים חלב ולא דואגים לקבל את הסידן שלנו ממקורות אחרים - נוצר חוסר כרוני, שלבסוף גורם לפגיעה בריאותית. לכן, לדעתי, חלב הוא לא דבר רע, כל עוד אין רגישות אליו, ונכון להיום - אין הנחיה להגבלת צריכת חלב. יכול להיות שבעוד חמש שנים נוכל לספק דיאטה שבאמת תתאים ספציפית את כמות החלב האישית שכל אחד מאתנו צריך לצרוך, אבל אנחנו עדיין לא שם".

 

ד"ר גפנר מצדד בדבריו של פרופ' הרשקוביץ לגבי צריכת חלב ומוצריו בגיל מבוגר. "זה נכון שאבולוציונית הגוף שלנו לא נועד לצרוך חלב בבגרותנו, החל ממבנה הלסת שלנו ועד ביסוס מערכת העיכול שלנו. אבל גוף האדם גם לא נולד עם היכולת לאכול חיטה בכמות שאנו צורכים היום. האבולוציה מפגרת בעשרות שנים אחרי הפיתוח ההנדסי של המזון, ואנחנו אוכלים היום בעיקר מה שנוח לגדל או לייצר. האם זה אידיאלי מבחינתנו? כנראה שלא".

 

לסיכום, מדגיש ד"ר גפנר את חשיבות הפעילות הגופנית דווקא בתקופת הקורונה ואת הקשר בינה לבין תזונה. "מבחינה מטאבולית, רוב האנרגיה שאנחנו מוציאים כבני אדם היא כזו של תחזוקת הגוף (70%), ושל פעילויות יומימיות (10%-20%) שאנחנו עושים. הפעילות הגופנית הספונטנית הצטמצמה בכ-40%-80% בתקופת הקורונה. לכן החשיבות של פעילות גופנית בשילוב מאזן ההוצאה האנרגטית שלנו הפכה פתאום למרכיב כל כך חשוב. אנחנו מוציאים היום חצי מכמות האנרגיה שאנחנו אמורים להוציא במהלך היממה. לכן, כדי לשנות את המצב הזה, פעילות יזומה היא הפתרון, וזה די דומה לפן התזונתי. תאכלו מה שאתם מרגישים שעושה לכם טוב, עשו מעקב אחר הגוף שלכם, מפני שקיימת שונות בינאישית גדולה. זכרו שלפעילות הגופנית יש אפקט בריאותי גדול לא פחות מזה של תזונה מאוזנת, כמרכיב להגנה מפני מחלות. ואל תהיו קיצוניים".

 

Postscript First

This is a debugging block

Postscript Second

This is a debugging block

Postscript Third

This is a debugging block

Postscript Fourth

This is a debugging block