אימון קשב ממוחשב שפותח באוניברסיטת תל אביב, צמצם פי שלושה את הסיכון לפתח תסמונת פוסט טראומטית אצל חיילים בקרב

אימון קשב ממוחשב שפותח באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף חיל הרפואה, יוטמע בקרוב באימון המתקדם של כל החיילים הקרביים במז"י (מפקדת זרועות היבשה) של צה"ל. האימון נועד לשפר את תפקודה של מערכת הקשב לאיומים פוטנציאליים בסביבת החיילים, ובכך להכין אותם טוב יותר לפעילות מבצעית, וגם למנוע את התפתחותה של הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD). מחקר שנעשה בקרב חיילים שהשתתפו במבצע צוק איתן העלה, כי הסיכון של חיילים לפתח תסמונת פוסט טראומטית בקרב פחת פי שלושה בקרב חיילים שקיבלו את האימון הממוחשב לעומת קבוצת החיילים שלא קיבלו את האימון.

את המחקר שהביא להטמעת המערכת ערכה קבוצת חוקרים בהובלת פרופ' יאיר בר-חיים וד"ר אילן ולד מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה ומבית הספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף עם קצין הרפואה הראשי ומחלקת בריאות הנפש בצה"ל ומקביליהם בצבא ארצות הברית. תוצאות המחקר מתפרסמות היום בכתב העת היוקרתי Psychological Medicine.

"ב-2008 עקבנו אחרי קבוצות גדולות של חי"רניקים, משלב הטירונות ותוך כדי השירות המבצעי", מספר פרופ' בר-חיים. "גילינו שאותם חיילים שנמנעו מלהפנות קשב לאיומים פוטנציאליים, נמצאו בסיכון גבוה יותר לפיתוח תסמונת דחק פוסט טראומטית לאחר מכן". מערכת ניטור האיומים היא מערכת נוירו-קוגניטיבית שמווסתת קשב כלפי איומים בסביבה, והיא פעילה כל הזמן ואצל כל אדם. כך, למשל, כשאנחנו הולכים ברחוב, חלק מהקשב שלנו תמיד מופנה כלפי איומים אפשריים – פרצופים מאיימים, תנועות חדות, מכוניות שמתקרבות אלינו במהירות.

"ברמה הפרקטית, חייל קרבי אמור להיות קשוב יותר לאיומים בסביבתו מאשר אדם שהולך סתם ברחוב", אומר פרופ' בר-חיים. "ברמה הפסיכולוגית, חייל שנמנע מעיבוד נכון ומספק של איומי הסביבה במהלך פעילות מבצעית, נמצא בסיכון גבוה יותר לפתח סימפטומים פוסט טראומטיים בהמשך. אחת הבעיות הגדולות של הסובלים מתסמונת דחק פוסט טראומטית היא חוסר היכולת לעבד את האירוע הטראומתי וחווייתו המחודשת של האירוע ללא שליטה. התוצאה היא פלאשבקים, עוררות יתר וניסיון להימנע מכל דבר שעלול להזכיר או לעורר את החוויה הטראומטית. חלק מהקושי קשור לכך שהאירוע הטראומטי לא עובד כראוי בזמן אמת".

סיכון נמוך פי 3 לפתח פוסט טראומה

"בעקבות ממצאים אלה שאלנו את עצמנו האם אפשר לעשות צעד נוסף ולאמן באמצעות המחשב את מערכת ניטור האיומים של החיילים עוד במהלך האימון המתקדם, לפני שהם יוצאים לפעילות מבצעית, ובכך לצמצם את הסיכון לפוסט טראומה לאחריה. מדובר במטלת מחשב שמציגה לחייל בו-זמנית גירויים ניטרליים ומאיימים, כגון תמונות או מילים, והוא צריך לזהות מטרות שמופיעות על המסך בסמוך לגירויים אלה. האימון אורך כעשר דקות, ועל החייל להתאמן בו באופן יחידני ארבע פעמים על פני חודש".      

מחקר היעילות התחיל בסוף 2012, אז כ-800 חיילים קרביים באחת מחטיבות החי"ר של צה"ל ערכו את האימון הממוחשב במהלך האימון המתקדם. בקיץ 2014 יצא צה"ל למבצע צוק איתן. החיילים שקיבלו אימון ממוחשב, יחד עם חבריהם ליחידה שלא קיבלו את האימון, השתתפו ב-50 ימי לחימה בעזה. ארבעה חודשים לאחר תום הלחימה, פרופ' בר-חיים וצוותו בדקו כמה מהם פיתחו הפרעת דחק פוסט טראומטית.

"בקבוצת הביקורת, כלומר בקרב החיילים שלא קיבלו את האימון הממוחשב, 7.8% מהחיילים אובחנו עם פוסט טראומה. בקבוצת האימון הממוחשב, רק 2.6% מהחיילים פיתחו את התסמונת. זה הבדל משמעותי. פירושו של דבר שאם חייל מתאמן בתוכנת המחשב שלנו, הסיכון שלו לפתח פוסט טראומה נמוך פי שלושה".

לאור הממצאים החיוביים, צה"ל החליט לאחרונה להטמיע את האימון הממוחשב של פרופ' בר-חיים וצוותו באימון המתקדם של כל החיילים הקרביים בחילות היבשה. בימים אלה החוקרים עובדים יחד עם מז"י, קצין רפואה ראשי ורמ"ח ברה"ן, אלוף משנה ד"ר קרן גינת, בצה"ל להטמעת המערכת. בנוסף, הצבא האמריקאי, שהיה בין מממני המחקר, בוחן בימים אלה את יעילותה של המערכת גם בקרב חייליו.

"זה די נדיר שמחקר קוגניטיבי-התנהגותי הופך להתערבות מניעתית יעילה, ועוד יותר נדיר שהתערבות יעילה מוטמעת באופן רחב ומהיר כל כך", אומר פרופ' בר-חיים. "הגברת החוסן המנטלי של החייל, והפחתת הסיכון שלו לפתח פוסט טראומה לאחר מכן, היא בשורה של ממש, ומעמידה את צה"ל בחזית הרפואה המניעתית בתחום בריאות הנפש בעולם".