מטמון ארכיאולוגי במטמנת האשפה חושף מה היו הרגלי התזונה של תושבי ירושלים בימי בית שני

Preface First

This is a debugging block

Preface Second

This is a debugging block

Preface Third

This is a debugging block

תוכן

This is a debugging block

למעלה מ-5,000 עצמות בעלי חיים, שנחפרו בשטח הגן הלאומי עיר דוד, חושפות צוהר לחיי היומיום של תושבי ירושלים במאה ה-1 לספירה

המדע שופך אור על עברה של ירושלים: חפירות במטמנת האשפה העתיקה של ירושלים חושפות את מנהגי התזונה של הירושלמים תחת שלטון רומא – רגע לפני חורבן העיר. ארכיאולוגים באוניברסיטת תל אביב ניתחו למעלה מ-5,000 עצמות בעלי חיים שנחפרו במטמנה הקדומה, שהיום נמצאת בשטח הגן הלאומי עיר דוד, ומציגים לראשונה את הרגלי התזונה של תושבי העיר בימי בית שני.

 

את המחקר ערכה המאסטרנטית אברה ספסיאריץ, בהנחייתם של ד"ר יובל גדות וד"ר לידר ספיר-חן מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב. החפירה בגן הלאומי עיר דוד נוהלה על ידי המכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב, בשיתוף רשות העתיקות. תוצאות המחקר התפרסמו בשבוע שעבר בכתב העת של המכון לארכיאולוגיה 'Tel Aviv'.

 

זבל של אחד הוא אוצר של האחר

"במשך שלוש שנים חפרנו במטמנת האשפה של ירושלים מימי הבית השני שרידי עצמות של בעלי חיים שהושלכו", מסבירה ד"ר ספיר-חן. "עצמות בעלי החיים הם שאריות המזון של הירושלמים הקדומים, והן מאפשרות לנו ללמוד על אורחות החיים שלהם. כך למדנו שמי שזרק את האשפה במטמנה הזאת היו התושבים הפשוטים, לא האליטה של העיר.  מטבעם של שרידים ארכיאולוגיים כמו מטבעות וארכיטקטורה, אנחנו בדרך כלל יודעים מעט מאוד על חיי היומיום של רוב האנשים שחיו בעבר. במובן הזה, עצמות בעלי חיים מהוות צוהר חברתי ותרבותי נדיר".

 

 

מניתוח מדוקדק של העצמות עולה שתושבי ירושלים במאה ה-1 לספירה ניזונו בעיקר מצאן – כלומר כבשים ועיזים – מעט מאוד מפרות ותרנגולות, ושמרו על כשרות בהימנעות מבשר חזיר. החוקרים אף ניתחו את הגיל שבו בעלי החיים נצרכו כמזון.

 

"הראנו שתושבי ירושלים שלא נמנו עם אליטות העיר אכלו בעלי חיים מבוגרים יותר", אומרת ד"ר ספיר-חן. "זה לא הבשר הרך והאיכותי, וגם לא הנתחים האיכותיים של הבשר, שאנחנו מוצאים במטמנות אחרות מאותה תקופה, אלו שנמצאות קרוב יותר לבית המקדש. בנוסף, גילינו שגידול יונים ואכילתן נעשה רק בהקשר פולחני, כמו במטמנה הקרובה להר הבית. באשפה העירונית, שנאספה ממשקי בית רגילים, אין בכלל עצמות יונים – וגם לא עצמות חזירים".

 

לדברי ד"ר יובל גדות, גם האשפה שלנו אומרת עלינו הרבה. "גם אם היינו מחטטים באופן מקצועי באשפה שאנו מייצרים היום, היינו יכולים ללמוד המון על מידת הפתיחות התרבותית וקשרי המסחר (ייבוא מול ייצור עצמי), על הדרך בה תפיסות עולם מעצבות את המזון שלנו (כשר/לא כשר, צמחונות, טבעונות) ואפילו על ההבדל בין חברה בזבזנית לחברה ממחזרת".

 

 

Postscript First

This is a debugging block

Postscript Second

This is a debugging block

Postscript Third

This is a debugging block

Postscript Fourth

This is a debugging block