חוקרים טוענים: הריחוק החברתי יעיל מסגר

חוקרים מאוניברסיטת תל אביב השוו בין נתוני ההתניידות בטלפונים סלולריים (Apple Mobility Data), שנאספו ממכשירי הסלולר של משתמשי iPhone, לנתוני התמותה כתוצאה מנגיף הקורונה, ומצאו כי מועד תחילת הריחוק החברתי במדינות ה-OECD הוא המנבא הטוב ביותר לאחוז התמותה מהמגפה מכלל האוכלוסייה – כאשר עיכוב של 7.49 ימים מתחילת הצעדים הביא להכפלה במספר המתים. לעומת זאת, לא נמצא כל מתאם סטטיסטי בין מספר המתים למשך, לחומרת או אפילו לעצם הטלתו של סגר בכל מדינה ומדינה.

את המחקר ערכו פרופ' טל פופקו, ראש בית הספר למחקר ביו-רפואי ולחקר הסרטן ע"ש שמוניס בשיתוף פרופ' איתי מרוז והחוקרים גיל לוונטל, שירן עבדי, אורן אברם, קרן חלבי, נועה אקר ונתן נגר מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב. המחקר עבר ביקורת עמיתים והתקבל לפרסום בכתב העת EMBO Molecular Medicine.

יישום מהיר של צעדי ריחוק חברתי

"נתוני ההתניידות מראים שלא צריך להטיל סגר הרמטי, כזה שבו אף אחד לא יוצא מהבית, אלא פשוט להגיב כמה שיותר מהר עם צעדי ריחוק חברתי", אומרים פרופ' טל פופקו ופרופ' איתי מירוז. "אנחנו מראים שהמדינות שהצליחו לצאת מההתפרצות הראשונה במחיר הנמוך ביותר בחיי אדם לא היו אותן מדינות שהטילו את הסגר ההרמטי ביותר, אלא מדינות בהן ירדה רמת ההתניידות (ולו במעט) בשלב מוקדם. בימים אלה, כשישראל נכנסה לסגר שני והממשלה עוד שוקלת להחמיר את הסגר בהמשך, המשמעות של המחקר שלנו ברורה: לא צריך הגבלות קיצוניות, אלא יישום מהיר של צעדי ריחוק חברתי".

במסגרת המחקר החוקרים אספו נתונים סלולריים שמשקפים את כמות התנועה ביום מסוים לכל מדינה ומדינה ב-OECD. את הנתונים הללו הם נרמלו לגודל האוכלוסייה ולאופן ההתניידות במדינה. למשל, בחורף אנשים במדינות קרות כמו שוודיה פחות יוצאים מבתיהם ביחס לאנשים בישראל. כך החוקרים הגיעו לנתון של התניידות בשגרה לכל מדינה: כמה אזרחים במדינה מתניידים ברכב ביום ממוצע. החל מחודש מרץ, החוקרים מצאו צניחה בכמות ההתניידות בכל המדינות, אלא שהירידה הזאת משתנה ממדינה למדינה בהתאם לצעדים שננקטו: מצעדי ריחוק חברתי כמו בשוודיה ועד לסגרים הרמטיים כמו באיטליה, בספרד ובישראל.

החוקרים אברם, עבדי ולוונטל מסבירים: "היה אפשר לצפות לראות פחות מתים מקורונה במדינות שהטילו סגר יותר הדוק, אבל מהנתונים עולה שזו אינה המציאות. מסתבר שישראל הייתה יכולה להגיע לאותם נתוני תמותה גם עם סגר פחות קטלני, מבחינה כלכלית וחברתית, בסבב הראשון וככל הנראה, גם בסבב הנוכחי".

כך, למשל, מנתוני ההתניידות עולה כי גם בישראל וגם בצ'כיה, זמן התגובה למגפה היה דומה וגם עוצמת הסגר הייתה דומה. עם זאת, למרות שהסגר בישראל היה ארוך יותר, צעד שהתבטא בהתניידות נמוכה לאורך זמן רב יותר בישראל מאשר בצ'כיה, התוצאה הסופית הייתה דומה מבחינת נתוני התמותה. גם הסגר הספרדי היה ארוך והדוק יותר מאשר הצרפתי – אבל בתום הסגר נתוני התמותה בספרד ובצרפת היו דומים.

"מצאנו כי מועד תחילת יישום צעדי הריחוק החברתי הוא הגורם המשמעותי ביותר, עם קורלציה גבוהה מאוד למספר המתים", מסבירים החוקרים. "מדינות שהגיבו מהר יותר בצעדי ריחוק חברתי – לאו דווקא בסגר הדוק – סיימו עם תוצאה טובה יותר. לעומת זאת, לא נמצאה קורלציה בין נתוני התמותה לבין חומרת הסגר ו/או למשכו. גם בשוודיה, שמעולם לא נכנסה לסגר, אנחנו רואים שהירידה המוקדמת בהתניידות מחודש מרץ – באה לידי ביטוי גם במספר המתים. המחקר שלנו מתבסס על תצפיות ואינו מניח הנחות יסוד של מודל אפידמיולוגי כזה או אחר. אנחנו מראים שניתן למנוע את התפשטות המגפה על ידי יישום מהיר של צעדי ריחוק חברתי בסיסיים – ללא סגר הדוק".

שעה שהמחקר החדש מתייחס לנתוני התניידות ממדינות OECD השונות לפני, במהלך ואחרי הגל הראשון של התפרצות המגפה, בימים אלה, כשנתוני התחלואה נמצאים בעלייה ברחבי העולם, ניתן להסיק ממנו מסקנות רבות לגבי הסגר השני שהוטל על אזרחי ישראל.