RESEARCH

המחקר בוצע על ידי ד"ר אלינור עמית ופרופ' שי דנציגר מהפקולטה לניהול ע"ש קולר, בשיתוף עם פרופ' פאמלה ק. סמית מבית הספר לניהול ע"ש ראדי באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו. המאמר פורסם בכתב העת היוקרתי Organizational Behavior and Human Decision Processes.

"בעולם המודרני בכלל, ובזירה הדיגיטלית בפרט, הפך השימוש בייצוגים ויזואליים כגון תמונות, אימוג'ים וסרטונים לנפוץ ביותר, ומחקרים מראים שיש לו יתרונות רבים, לעתים בבחינת 'תמונה אחת שווה אלף מילים'. כולנו התרגלנו לכך, ובמקרים רבים אנחנו בוחרים באופן אינטואיטיבי להציג מסר באופן ויזואלי. במחקר הנוכחי ביקשנו לבחון אם יש גם מחיר לבחירה בייצוגים הוויזואליים הפופולריים כל כך. ספציפית, בחנו את ההשערה ששימוש בייצוגים ויזואליים, לעומת שימוש בייצוגים מילוליים פוגע בכוח הנתפס של שולח המסר", מסבירה ד"ר עמית.

לוגו מילולי או לוגו תמונתי?

כדי לבחון זאת ערכו החוקרים שורת ניסויים, שבהם הוצגו למאות נשאלים תרחישים שונים מחיי היומיום. לדוגמא, באחד הניסויים התבקשו הנבדקים לדמיין שהם הולכים לביקור שגרתי במרכול ונתקלים שם באדם זר שלובש חולצה של קבוצת הבייסבול האמריקאית 'רד-סוקס'. מחצית מהנבדקים ראו תמונה עם הלוגו המילולי על החולצה, ואילו המחצית השנייה ראתה תמונה עם הלוגו התמונתי על החולצה. תוצאות הניסוי הראו כי הנבדקים שראו תמונה של החולצה עם הלוגו התמונתי שפטו את האדם כבעל פחות כוח מאשר הנבדקים שראו את החולצה עם הלוגו המילולי.

תוצאות הניסוי הזה חזרו על עצמן במגוון הקשרים ועם מגוון ייצוגים. כך לדוגמא, בניסוי אחר התבקשו הנבדקים לדמיין כי הם משתתפים ביום כיף לעובדים (retreat), של חברת 'לוטוס'. לאחר מכן נאמר למחצית מהנבדקים כי עובדת בחברה בחרה בחולצה עם הלוגו המילולי של החברה (המילה 'לוטוס'), ואילו למחצית השנייה נאמר שהעובדת בחרה בחולצה עם הלוגו התמונתי של החברה (ציור מינימליסטי של פרח הלוטוס). התוצאות הראו כי הנבדקים ייחסו לעובדת שבחרה בחולצה עם הלוגו המילולי יותר כוח מאשר לעובדת שבחרה בחולצה עם הלוגו התמונתי.

כוחה של המילה הכתובה

תוצאות מניסויים נוספים הראו שאנשים נתפסים כחלשים יותר בעקבות שילוב של אימוג׳ים בהודעות מיילים, או בחירה בפרופיל זום ויזואלי לעומת מילולי. לדוגמא, באחד הניסויים התבקשו נבדקים לצפות בפרופיל הזום של כמה משתתפים אחרים בניסוי, ולבחור נבדק אחד מתוכם, אשר ייצג אותם במשחק משא ומתן תחרותי.

תוצאות הניסוי הראו כי 62% מהנבדקים בחרו בנבדק שייצג את עצמו בזום באופן מילולי, ואילו רק 38% מהנבדקים בחרו בנבדק שייצג את עצמו עם תמונה. ניסוי זה מדגים כי להשפעה של אופן הייצוג (תמונתי או מילולי), יש השלכות מעשיות חשובות להתפתחות המקצועית של עובדים: עובדים שמשדרים כוח באמצעות שימוש במילים הם בעלי סיכוי רב יותר להיבחר לתפקידים בעלי כוח. לעומת זאת, עובדים שמשדרים חולשה בעקבות שימוש בתמונות הם בעלי סיכוי נמוך יותר להיבחר לתפקידים בעלי כוח.

"הממצאים שלנו מתקשרים ישירות לתיאוריה שפותחה בשנים האחרונות, שקובעת כי בתוך יחסי כוחות, החזק ישאף ליותר ריחוק חברתי ואילו החלש יבקש דווקא להתקרב אל החזק. מסר שמוצג בתמונות מפורש על ידי רבים כהבעה של רצון להתקרב חברתית, ולכן מי שמשתמש בו נתפס כאדם בעל פחות כוח וסמכותיות", מסבירה ד"ר עמית ומסכמת: "חשוב לציין שאבחנה זו על פי רוב אינה רלוונטית ביחסי קרבה כמו למשל בווטסאפ המשפחתי. עם זאת, בזירות רבות בחיינו, בעיקר בעבודה ובעסקים, מתקיימים יחסי כוחות, וכשאנו מציגים מסר, חשוב שנהיה מודעים לרושם שאנו יוצרים בצד השני. הממצאים שלנו מציבים תמרור אזהרה: אם אתם מעוניינים לשדר כוח או לא להיתפס כחלשים בעיני עמיתים, עובדים, מנהלים, לקוחות, או כל נמען אחר, חישבו פעמיים לפני שאתם שולחים אימוג'י או תמונה".

מחקר חדש של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב חושף דפוס התנהלות בעייתי שנפוץ בשנים האחרונות בקרב חברות אמריקאיות גדולות בקשיים כספיים, לפיו כמחציתן ממנות דירקטורים חדשים, כביכול בלתי-תלויים, כדי לנווט את הליכי חדלות הפירעון ולבחון טענות בדבר הברחת נכסים ופעולות בניגוד עניינים של בעלי המניות. מהמחקר עולה כי למעשה הדירקטורים החדשים מתפרנסים דרך קבע ממילוי תפקיד זה בחברות שקרסו, ולכן סובלים מהטיה מבנית לטובת בעלי מניות השליטה (לרוב קרנות הון פרטי) ומשרדי עורכי הדין של החברה.

המחקר נעשה על ידי פרופ' אהוד קמר וד"ר קובי קסטיאל מהפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן בשיתוף עם פרופ' ג'ארד אליאס מאוניברסיטת קליפורניה. המחקר עורר תהודה רבה בארה"ב וזכה לסיקור נרחב בעיתונים המובילים The Wall Street Journal, The Financial Times ו-Bloomberg.

בלתי תלויים?

החוקרים ערכו ניתוח אקונומטרי של החזרי החובות לנושים בקרב חברות שקרסו, ומצאו כי החזר החוב לנושים הלא-מובטחים (נושים שהחוב כלפיהם לא מובטח בשעבוד על נכס מסוים של החברה, ולכן הם החשופים ביותר לתספורת חוב) נמוך בממוצע ב-21% במקרים שבהם החברה מינתה "דירקטורים בלתי תלויים" כאלה.

החוקרים מציעים כי בתי המשפט יראו דירקטורים אלה כבלתי תלויים רק אם הנושים הלא-מובטחים תמכו במינוי שלהם. לדבריהם, אין די בהטלת חובת גילוי על החברה שתחשוף את ההטיה המבנית של דירקטורים כאלה.

"במחקר הנוכחי אנחנו מראים שחברות בקשיים כלכליים, במיוחד אלה שבשליטת קרנות הון פרטי, נוטות למנות דירקטורים שמתיימרים להיות בלתי תלויים אך סובלים מהטיה מבנית לטובת בעלי מניות השליטה ומשרדי עורכי הדין של החברה שמינתה אותם." מסבירים פרופ' קמר וד"ר קסטיאל. "הדירקטורים האלה הם שחקנים חוזרים שחבים את המינוי שלהם לבעלי המניות, ובאותה עת הם בוחנים מחלוקות בין בעלי המניות לבין הנושים. מינויים כאלה מטעם בעלי המניות אינם צריכים למנוע מנושים לייצג את עניינם בצורה אפקטיבית במחלוקות מסוג זה."

למאמר המלא > 

האם כל ישראל ערבים זה לזה? מסתבר שכן. לפחות בכל הנוגע לתרומות לארגונים חברתיים ולנזקקים. דו"ח ייחודי וראשון מסוגו שמתפרסם בימים אלה מציג נתונים על תרבות הנתינה והתרומה בישראל, ומגלה כי שלושה מכל ארבעה ישראלים (76% מהציבור בארץ) תורמים כסף או שווה ערך לכסף לארגונים פילנתרופיים. מנתוני הדו"ח עולה כי התרומה הממוצעת למשק בית בישראל נאמדת בכ-300 ש"ח בשנה. מחקרים בעבר הראו כי התרומה השנתית של כלל משקי הבית בישראל מצטברת לכדי חמישה מיליארד שקלים.

הדו"ח נערך במסגרת פעילות המכון למשפט ופילנתרופיה בפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת בן גוריון, מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת קולומביה בארה"ב, יחד עם ארגונים ומוסדות ממשלתיים כגון הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רשות המיסים, רשות התאגידים, האפוטרופוס הכללי ובנק ישראל.

המכון למשפט ופילנתרופיה הינו גוף מחקר חדשני, יחיד מסוגו בישראל, אשר מיועד לשרת את החברה האזרחית בישראל – הפילנתרופיה והארגונים החברתיים, ולסייע לקובעי המדיניות ולתורמים להפוך את הנתינה בישראל לאפקטיבית יותר בהשגת מטרותיה.

רוב הציבור בארץ תורם מטעמי מוסר ומסורת

כשבוחנים את המוטיבציה לתרומה, בולטים במיוחד הנתונים הבאים: רוב התורמים עושים זאת מטעמי עזרה לנזקקים, אמונה במטרה, מחויבות מוסרית והנאה מעצם הנתינה. כשליש עושים זאת על רקע חובה דתית ורק כשלושה אחוזים - לצורך הטבות מס. מטרות התרומה מתמקדות לרוב בסיוע לאוכלוסיות נזקקות, עזרה בתחום הבריאות ותמיכה במוסדות דת.

"גורמים רבים משפיעים על המוטיבציה לתרומה", מסבירה עו"ד גליה פיט, המנהלת המקצועית של המכון למשפט ופילנתרופיה. "למשל ההבנה שקיים צורך בתרומה, מסורת מושרשת בתחום וחינוך לאחריות חברתית. הנתינה והתרומה מבוססות מאוד בדתות המרכזיות בישראל. היהודים, המוסלמים והנוצרים מכירים היטב את עקרונות הצדקה, והדבר ניכר בדפוסי הנתינה שלהם".

הישראלי מעדיף לתרום לקבצנים ברחוב

נתון מעניין במיוחד שמוזכר בדו"ח מתייחס לאופן הנתינה של התורם הישראלי: אף על פי שישראל נחשבת בעולם לאומת סטארט-אפ, נראה שבכל הקשור לתרומות באינטרנט, ברשתות החברתיות או במסרונים בסלולארי הציבור הישראלי ברובו עדיין מעדיף את הנתינה המסורתית והאינטואיטיבית - ישירות לקבצנים ברחוב (58%) ולקופות הצדקה (52%). רק בודדים (7.5%) תורמים באמצעות אינטרנט, רשתות ומסרונים.

"כשאין אמון במדינה שתסייע - אנשים תורמים יותר"

"מהדו"ח עולה בבירור שכאשר רמת האמון ברשויות המדינה נמוכה יותר, אנשים נוטים לתרום לארגונים חברתיים", מסבירה עו"ד גליה פיט. "רוב הישראלים הם נדיבים ותורמים אך אינם מודעים לכוח הרב של התרומה שלהם, ולכסף שלהם משקל רציני. החשיבות הרבה של הדו"ח היא שהוא מאפשר לנו להבין טוב יותר את השיקולים המשפיעים על ישראלים לתרום, ועם הידע הזה, לפנות להבניית כלים וחינוך במטרה לייצר בעתיד תרומה מושכלת, שתעצים את הארגונים החברתיים ותתמוך בעשייה שלהם".

עו"ד גליה פיט בראיון לתכנית איפה הכסף ברדיו 103fm

לקריאת הדו"ח המלא

רוצים חיים ארוכים יותר? כדאי לכם להתחיל להציע קפה לשכן שלכם במשרד. ממחקר שנערך בפקולטה לניהול ע"ש קולר, עולה כי יחסים חיוביים עם עמיתים לעבודה יכולים להשפיע על תוחלת החיים, במיוחד בין הגילאים 42-38. תחושת שליטה בעבודה מבשרת חיים ארוכים לגברים שבינינו, אבל לנשים, מדובר על גורם סיכון לתמותה.

המחקר, שהובל על ידי פרופ' אריה שירום, יחד עם פרופ' שרון טוקר ויסמין אלקלעי מהפקולטה לניהול ע"ש קולר, בשיתוף פעולה עם רן בליצר ואורית יעקובסון ממכון המחקר של שירותי בריאות כללית, בחן מידע שהתקבל מבדיקות סקר מנהלים של 800 עובדים בריאים, שהם מדגם מייצג של שוק העבודה בישראל. המידע נאסף במשך 20 שנה וכלל בדיקות רפואיות שגרתיות, כאשר במקביל לבדיקות הגופניות נתבקשו הנבדקים למלא שאלונים פסיכולוגיים ותעסוקתיים.

לאחר 20 שנה, נבדקו הנתונים אל מול רישומי המדינה, ונבחן מי מהנבדקים נפטר ומתי. הנתונים נותחו בשיטה של "ניתוח הישרדות", במטרה למצוא גורמים מנבאי תמותה, כשבניתוח נלקחו בחשבון גורמי סיכון בריאותיים כגון השמנה, יתר לחץ דם וגם משתנים תעסוקתיים.

אחרי 20 שנה

ניתוח התשובות העלה ממצאים מפתיעים: עבודה בסביבה תומכת של חברים, הכוללת תמיכה מעשית ורגשית של עמיתים לעבודה, נמצאה כמפחיתה משמעותית את התמותה, בעיקר אצל נבדקים בגילאים 42-38. נבדקים אלה היו מוגנים 20 שנה אחר כך מתמותה, בעוד שעובדים שדיווחו על היעדר תמיכה כזו, היו בסיכון גבוה משמעותית לתמותה בהשוואה אליהם.

החוקרים מצאו גם כי תחושת שליטה בעבודה הפחיתה את הסיכון לתמותה אצל גברים במחצית, אך לעומתם, נשים שדיווחו על תחושת שליטה בעבודה דווקא היו בסיכון גבוה ב-70% למות מאשר נשים שלא דיווחו על תחושת שליטה. פרופ' טוקר מעריכה כי במיוחד לפני 20 שנה, נשים שהחזיקו בעמדות בכירות והגיעו לאותן בדיקות רפואיות ב"סקר מנהלים", חוו עומס גדול, תחושת אחריות ולחץ, מגבירי תחלואה ותמותה שעמיתיהן הגברים לא חוו, ומכאן נובע השוני בתוצאות.

פרופ' טוקר מספרת כי הפרסום הנרחב של המחקר ברחבי העולם הביא לתגובות הזדהות רבות, כשאנשים רבים ציינו שכעת התחושות שלהם מקבלות אישוש. תגובות רבות עסקו בדרכים לעידוד קשרים של חברות ותמיכה בין קולגות במקומות עבודה, ובתחושה כי מקומות העבודה אינם מעודדים מספיק נושא זה. לדברי פרופ' טוקר, המגמה של ניכור בין עמיתים לעבודה רק הולכת וגוברת בשנים האחרונות, עם התגברות תקשורת מבוססת דואר אלקטרוני ופחות ופחות הזדמנויות ליצירת תקשורת בינאישית על בסיס חברתי. האחריות לעידוד הפן החברתי בעבודה מוטלת על המעסיקים, וארגונים שייצרו הזדמנויות לבסס יחסים חברתיים בין העובדים, ירוויחו מבחינות רבות, לטענתה.

חברות טובה בעבודה

ד"ר הילה דותן, מהמחלקה להתנהגות ארגונית בפקולטה לניהול, המתמחה בתחום חברויות בעבודה, מציינת שלא כל חברות בעבודה היא חברות טובה. ד"ר דותן פיתחה מודל, אשר מבחין בין סוגי חברויות בארגון ונקרא Relational Tendency Tool, בעזרתו ניתן לנתח ולנבא אילו קשרים יובילו להשלכות חיוביות ואילו להשלכות שליליות לפרט ולארגון.

ככלל, מסבירה דותן, כשהמוטיבציה הראשונית ליצירת החברות בעבודה הינה אינסטרומנטלית, מדובר בסוג חברות שלרוב אינו טוב לארגון, ואינו מגביר את הנאמנות לארגון או את המחויבות אליו.  גם חברויות "אנכיות", למשל בין הבוס לכפופים אליו בעייתיות יותר, לעומת חברויות "אופקיות" בין עובדים מאותה רמה בארגון, שההשלכות שלהן לרוב יותר חיוביות. החברויות הטובות ביותר לארגון הן חברויות בין עובדים, המבוססות על אמון, בעיקר כזה המבוסס על אמון מקצועי שעבר בהמשך הזמן לפסים אישיים.

לכן, חשוב למעסיקים שרוצים גם לדאוג לרווחתם של העובדים וגם לרווחת הארגון, לדעת לזהות את סוגי הקשרים בין העובדים,להבין את המשמעות של קשרי החברות שנוצרים בארגון, להכווין ולעודד חברויות על בסיס אמון. בסופו של דבר, כשמתקיימת רשת של תמיכה חברתית המבוססת על חברות טובה ואמיתית, גם הפרט וגם הארגון יוצאים נשכרים.

ד"ר כרמית תדמור, מומחית להתנהגות ארגונית בחוג למנהל עסקים, ועמיתיה, גילו במחקר חדש כי חשיבה סטריאוטיפית וקיפאון יצירתי חולקים מכנה משותף: חשיבה קטגורית. "אף על פי ששני התחומים מובילים לתוצאות שונות, שניהם מתרחשים כאשר אנשים מתקבעים על תבניות מידע מוכרות והלכי רוח קונבנציונליים", מסבירים החוקרים.

במחקרם ביקשו החוקרים לבדוק האם יכול להיות קשר סיבתי בין גזענות מהותנית - הדעה כי אנשים מגזע מסוים הם בעלי מהות מולדת שכוללת תכונות ויכולות אשר אינן ניתנות לשינוי, לבין יצירתיות. הם העלו השערה כי ברגע שתופעל תצורת החשיבה המהותנית היא תוביל להגבלה בחשיבה על נקודות מבט אלטרנטיביות ותביא לצרות ראייה כללית.

חשיבה קטגורית פוגעת ביצירתית

באחד מארבעה ניסויים שנערכו במסגרת המחקר, חולקו המשתתפים לשלוש קבוצות: בקבוצה אחת, התבקשו הנבדקים לקרוא מאמר מדעי פיקטיבי התומך בדעות קדומות על סמך גזע, בקבוצה השנייה התבקשו לקרוא מחקר פיקטיבי התומך באמונות גזעיות שאינן מהותיות, כלומר ניתנות לשינוי, ובקבוצה השלישית קראו הנבדקים מחקר מדעי על המאפיינים המדעיים של מים.

בשלב השני נבחנו המשתתפים במבחן אסוציאציות הבודק יצירתיות. במבחן הוצגו בכל פעם שלוש מילים, ועל הנבדקים הוטל למצוא מילת מטרה המשותפת לשלושתן, לדוגמא, מילה משותפת למילים: "עגול", "טניס" ו-"נימוסין", יכולה להיות "שולחן". החוקרים מצאו כי משתתפי הקבוצה הראשונה, שנחשפו לתפיסת עולם גזענית מהותנית היו פחות יצירתיים והצליחו לפתור נכונה פחות תרגילי מילים מאשר המשתתפים בשתי הקבוצות האחרות.

כשהקופסא נסגרת

תוצאות של מחקר עוקב שערכו החוקרים הראה כי הקשר בין גזענות מהותנית ויצירתיות ירודה, יכול להיות מוסבר, לפחות בחלקו, בעלייה בקיבעון מחשבתי. לדברי ד"ר תדמור, "אנשים האוחזים בתפיסה הזו מסתכלים בקטגוריות חד משמעיות וסבורים שדברים לא יכולים להתערבב, לא יכולים לעבור מקבוצה אחת לאחרת. יצירתיות מהגדרתה דורשת לפרוץ מחסומים בין קטגוריות ולחשוב מחוץ לקופסה". בנוסף מדגיש הניסוי כי גם החשיפה לעמדות קבועות וגזעניות לבדה, גם אם אינן מקובעות מבעוד מועד, משפיעה על דרך החשיבה ומצמצמת את המחשבה היצירתית.

מגזענות לסובלנות

המחקר מציע כי דעות מהותניות ניתנות לשינוי יחסית בקלות. אף על פי שישנם עדיין היבטים רבים שטרם נחקרו, תדמור וקבוצתה משערים שניתן להשתמש בממצאים שהעלו על מנת לעצב תכנית התערבות אשר תוריד את רמת הדעות המהותניות ותוביל משתתפים לא רק לסבלנות חברתית גדולה יותר אלא גם לשחרור הפוטנציאל היצירתי שלהם כחלק מהתהליך.