RESEARCH

את המחקר הובילה הדוקטורנטית יפית קידר יחד עם פרופ' רן ברקאי וד"ר גיל קידר מהחוג לארכיאולוגיה ולתרבויות המזרח הקדום ע"ש יעקב מ. אלקוב בפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין. המאמר פורסם בכתב העת Scientific Reports.

יפית קידר מסבירה כי בין חוקרי הפרהיסטוריה בעולם מתנהל כבר שנים רבות דיון בנושא השימוש באש על ידי בני אדם קדומים: באיזה שלב באבולוציה למד האדם לשלוט באש, ולהדליק אותה כשחפץ בכך? מתי הוא החל להשתמש באש באופן יזום ויומיומי? על פי מה נקבעה חלוקת המרחב באתרי מערה? לדבריה, מוסכם כי יכולות אלה היו נחלתם של בני אדם מודרניים, אך אין הסכמה אם בני אדם קדומים יותר היו בעלי כישורים דומים.

"אחד הנושאים שעומדים במוקד הדיון הוא מיקומן של מדורות במערות שבהן שהו בני אדם קדומים לאורך זמן. במערות רבות נמצאו מדורות רב-שכבתיות, כלומר מדורות שהובערו באותה נקודה במערה לאורך תקופות ארוכות. במחקרים קודמים, בעזרת מודל ממוחשב של סירקולציה של אוויר במערות ותוכנה המדמה פיזור עשן בתוך מרחב סגור, מצאנו שבכל הנוגע לשאיפה מינימלית של עשן בעונת החורף - המיקום האופטימלי של המוקד הוא בקצה האחורי של המערה. המיקום הפחות מוצלח הוא בפתח המערה", מסבירה יפית.

שמרו על מרחק סביר מהאש

במחקר הנוכחי החוקרים ביקשו לבחון את הממצאים הללו מול המציאות בשטח, כלומר מול מדורה ממערת לזארט שבדרום מערב צרפת שבה חיו בני אדם קדומים לפני 170-150 אלף שנה. "על פי המודל שפיתחנו על סמך מחקרים קודמים, המדורה אמורה הייתה להיות בקצה האחורי של המערה. אך המדורה בשכבה שבדקנו הייתה ממוקמת דווקא במרכז המערה. לכן ניסינו להבין מדוע מיקמו בני האדם הקדומים את המדורה בנקודה זו ולבדוק אם התפזרות עשן המדורה באוויר היוותה שיקול משמעותי בחלוקה המרחבית של האתר לאזורי פעילות שונים", מסבירה יפית.

כדי לבחון את הסוגיה ביצעו החוקרים מגוון סימולציות ממוחשבות של פיזור עשן עבור 16 מדורות אפשריות במערה, ששטחה הכולל 290 מ"ר. עבור כל מדורה נבדקה צפיפות העשן ברחבי המערה באמצעות אלפי חיישנים וירטואליים שפוזרו בחלל מהרצפה ועד לגובה של 1.5 מטר, במרחק של חצי מטר זה מזה. כדי להבין את המשמעות הבריאותית של שאיפת העשן, הושוו המדידות למדדים המומלצים של חשיפה לעשן שפרסם ארגון הבריאות העולמי. כך מופו במערה 4 אזורים עבור כל מוקד: אזור אדום, שבו לא מומלץ לשהות כלל בשל צפיפות גבוהה של עשן; אזור צהוב, שבו ניתן לשהות לטווח זמן קצר; אזור ירוק, שבו ניתן לשהות מספר שעות ואף ימים ללא הגבלה; ואזור כחול שהוא נקי מעשן.

"גילינו שממוצע צפיפות העשן, על פי מדד של חלקיקים במרחב, הוא אכן מינימלי כשהמדורה ממוקמת ליד הקיר האחורי, כפי שקבע המודל שלנו. אך מצאנו גם שבמצב זה האזור בעל צפיפות העשן הנמוכה, שמתאים לשהייה ולפעילות ממושכת, מרוחק יחסית מהמדורה עצמה. לכן, בני האדם הקדומים היו זקוקים לאיזון: מדורה שבקרבתה הם יכולים לעבוד, לבשל, לאכול, לישון, להיפגש, להתחמם, וכד', ועם זאת לשאוף כמות מינימלית של עשן. התברר שכאשר מביאים בחשבון את כל צרכי האדם  – הפעילות היומיומית מול נזקי שאיפת עשן – המדורה מוקמה בנקודה האופטימלית במערה", אומרים ד"ר קידר ויפית קידר.

^{מערת לזרט, צרפת, במהלך החפירות. צילום: De Lumley, M. A.. néandertalisation (pp. 664-p). CNRS éditions. (2018Les restes humains fossiles de la grotte du Lazaret. Nice, Alpes-Maritimes, France. Des Homo erectus européens évolués en voie de}

ליהנות מכל היתרונות בטווח של 25 מ"ר

על פי ממצאי המחקר, גודלו של המרחב אופטימלי שבו כדאי למקם את המדורה כדי ליהנות מצד אחד מיתרונותיה אך מצד שני לא לשאוף עשן עומד על 25 מ"ר. במחקר גילו החוקרים שבני האדם הקדומים אכן מיקמו את המוקד באזור זה, הן בשכבה העיקרית שנבחנה והן בשכבות ארכיאולוגיות אחרות.  

"המחקר שלנו מראה שבני אדם קדומים השכילו, גם ללא סימולציות וחיישנים, למקם את המדורות שלהם ולנהל את מרחב המערה באופן מושלם כבר בתקופה קדומה מאוד, לפני כ-170 אלף שנה, זמן רב לפני הופעתו של האדם המודרני באירופה", אומר פרופ' ברקאי ומסכם "יכולת זו משקפת תבונה, ניסיון, וכושר תכנון, וכן מודעות לנזק הבריאותי הכרוך בשאיפת עשן. בנוסף, מודל ההדמיה שפיתחנו עשוי לסייע לחוקרי פרהיסטוריה, בבואם לחפור אתר חדש, לחפש את המדורות  ואזורי הפעילות במיקומים האופטימליים."

במחקרי המשך ייעזרו החוקרים במודל שפיתחו כדי לבחון את השפעתם של חומרי בעירה שונים על פיזור העשן, שימוש במערה בעונות שונות של השנה במקביל למדורה פעילה, שימוש במספר מדורות בו-זמנית, ועוד.

המחקר נערך בהובלת ד"ר דפנה לנגוט, מנהלת המעבדה לארכיאובוטניקה וחקר הסובב הקדום בחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום ע"ש יעקב מ. אלקוב ובמוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב. במסגרת המחקר, ד"ר לנגוט אספה דגימות אדמה מתחת לאסלת אבן בגן של אחוזת פאר שנחשפה בטיילת ארמון הנציב בירושלים, שם היה בעבר בור הספיגה. לאחר מכן בודדה מהן את ביצי הטפילים בתהליך של מיצוי כימי במעבדה, ולבסוף זיהתה את הביצים תחת עין המיקרוסקופ. שרידי הביצים זוהו כשייכות לארבעה סוגים שונים של טפילי מעיים: כרץ שלשולי, שרשור, תולעת שוט ותולעת סיכה, והן התגלו במסגרת חפירת הצלה של רשות העתיקות, שהתקיימה לאחרונה בטיילת ארמון הנציב בירושלים במימון עמותת אל עיר דוד. המאמר פורסם לאחרונה בכתב העת International Journal of Paleopathology.

"ממצאי מחקר זה הם מהקדומים שנצפו עד כה במרחב הישראלי", אומרת ד"ר לנגוט. "מדובר בביצים עמידות ביותר ובתנאי השימור המיוחדים ששררו בבור הספיגה הן שרדו קרוב ל-2700 שנה. תולעי מעיים הן טפילים שגורמים לתסמינים כמו כאבי בטן, בחילות, שלשולים וגירוד. חלקן מסוכנות במיוחד לילדים ועלולות לגרום אצלם לתת תזונה, לעיכוב התפתחותי, לפגיעה במערכת העצבים ובמקרים קיצוניים אף לתמותה".

ד"ר לנגוט סבורה שתחלואת המעיים באותה עת נבעה מתנאים ירודים של סניטציה, שגרמו לזיהום צואתי במזון ובמי השתייה, או מחוסר מודעות להיגיינה כגון אי הקפדה על רחיצת ידיים. אפשרויות נוספות להדבקה היו שימוש בצואת אדם לדישון גידולי שדה ואכילת בשר בקר או חזיר שלא בושל כראוי. בהיעדר תרופה הייתה ההחלמה מתולעי מעיים קשה עד בלתי אפשרית, ומי שנדבק עשוי היה לסבול מהטפילים כל חייו. לכן, ייתכן בהחלט שממצאי המחקר מעידים על מחלה מדבקת מטרידה וארוכת שנים (בדומה לכינים ולתולעת הסיכה בגני הילדים של ימינו), שפגעה בכלל האוכלוסייה. לדברי ד"ר לנגוט, אותם טפילים קיימים גם היום, אלא שבעולם המערבי המודרני יש לנו אפשרויות איבחון ותרופות יעילות, ולכן אין מדובר במגפה.

^{ד"ר דפנה לנגוט (צילום: סשה פליט)}

כר פורה לחקר הארכיאו-פרזיטולוגיה

יעקב ביליג, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות, מסביר כי האחוזה המלכותית שנחשפה מתוארכת לאמצע המאה ה-7 לפנה"ס (סוף תקופת הברזל). לדבריו, באתר נמצאו פריטים אדריכליים מפוארים מאבן, מעוטרים ברמה אמנותית גבוהה ביותר, כדוגמת כותרות אבן מעוטרות (בסגנון הפרוטו-איאולי), בכמות ובאיכות שטרם נצפו במרחב הישראלי בתקופה זו. בצמוד לאחוזה המלכותית היה גן מרהיב שפנה אל הנוף הנשגב של עיר דוד והר הבית. בגן נמצאו שרידי עצי פרי ונוי, וכן נתגלה בו מתקן רבוע מאבן גיר, עם חור במרכזו, אשר זוהה כאסלה.

עבור ד"ר לנגוט, הייתה זו הזדמנות ליישם תחום חקר שהחלה לפתח במעבדתה, הקרוי ארכיאו-פרזיטולוגיה. הכוונה לזיהוי שרידים ארכיאולוגים מיקרוסקופיים של ביצי תולעי מעיים, שמאפשרים ללמוד על ההיסטוריה של מחלות ומגפות. תחום זה מספק מידע חדש בנוגע לתנאי ההיגיינה של האדם, אורחות חייו ומצבו התברואתי.

ד"ר לנגוט וביליג אינם מופתעים מחשיפתו של בית שימוש בגן של אחוזת פאר: "מתקני השירותים היו נדירים מאוד באותה תקופה והיוו סמל סטטוס - מתקן מותרות שרק עשירים ורמי דרג יכלו להרשות לעצמם, כפי שכבר נאמר על ידי חכמים: 'תנו רבנן: איזהו עשיר?... רבי יוסי אומר: כל שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו' (בבלי שבת כ"ה ב)", הם אומרים.

לדברי אלי אסקוזידו, מנהל רשות העתיקות: "המחקרים של רשות העתיקות ושל שותפינו, מצליחים לגעת בפרטים הכי קטנים של חיי היום יום בעת העתיקה. בזכות מכשור מתקדם ושיתוף פעולה פורה עם מוסדות המחקר המקבילים, מתאפשרת הפקת מידע מרתק מחומרים שבעבר לא היו בידינו הכלים לטפל בהם מדעית. כיום, המחקר הארכיאולוגי מגיע להישגים מרשימים ולהבנה טובה יותר של אורחות החיים בעבר, שנראה כי רק תלך ותתפתח".

"מחקרים מעין אלה מסייעים לנו לתעד את ההיסטוריה של מחלות ומגפות באזורנו ומאפשרים לנו חלון הצצה אל חייהם של בני אדם בתקופות קדומות", מסכמת ד"ר לנגוט מסכמת. בימים אלה היא עורכת בדיקות נוספות על אותם משקעים שהצטברו בבור הספיגה, במטרה ללמוד על הדיאטה וצמחי המרפא שהיו בשימוש בירושלים בסוף תקופת הברזל.

^{אתר החפירות בטיילת ארמון הנציב בירושלים, שבו נחשפה האסלה (צילום: יולי שוורץ, רשות העתיקות)}

סקר מקיף על עמדות פוליטיות בציבור הערבי, שנערך על ידי תוכנית קונרד אדנאואר לשיתוף פעולה יהודי-ערבי, הפועלת במרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב, חושף כי הציון הכללי שהציבור הערבי מעניק לממשלה הוא 'בינוני מינוס'. עוד עולה מהסקר כי רמת האמון של האזרחים הערבים ביחס ליישום תכנית הממשלה למאבק בפשיעה ביישובים הערביים נמוכה מאוד (2.13 בסולם של 1 עד 5), וכי מרבית הציבור הערבי סבור שעל רע"מ לבקש תפקיד של שר בממשלה.

רגשות מעורבים

"המחקר החדש ממחיש את התהפוכות שמתחוללות בחברה הערבית שמצד אחד רוצה להגביר את ההשתלבות בחברה הישראלית ולהיות שחקן משמעותי בקואליציה ובממשלה, ומן הצד השני מביעה חוסר אמון בממשלה וביכולתה לשנות את המציאות ולדאוג לרווחתם של האזרחים הערבים", אומר ד"ר אריק רודניצקי מתוכנית קונרד.

"תוכניות ממשלתיות לפיתוח החברה הערבית הן צעד חיובי, אך המבחן הוא בביצוע. הממשלה צריכה לאמץ רטוריקה חיובית ומכילה כלפי האזרחים הערבים, במיוחד שהרושם השלילי והקשה של אירועי חודש מאי ממשיך ללוות רבים בחברה הערבית, יותר ממה שרבים בחברה הישראלית נוטים לחשוב. ככל שהקואליציה תאריך ימים, והנציגים הערבים בתוכה ימלאו תפקיד משמעותי, כך יגבר הסיכוי שאחוז ההצבעה במגזר הערבי יעלה בבחירות הבאות, במיוחד על רקע השפל ההיסטורי שנרשם בבחירות האחרונות, 44.6%", הוא מסכם.

הממצאים העיקריים: הסכמי אברהם לא יקדמו בעתיד הסדר מדיני בין ישראל לפלסטינים

• רוב הנסקרים (56.2%) מחזיקים בדעה שעל רע"מ לבקש תפקיד מיניסטריאלי בממשלה (שר או סגן שר) ולא להסתפק בהצטרפות לקואליציה.
• הציון הכללי שהציבור הערבי מעניק לממשלה הוא "בינוני מינוס" (2.37 בסולם של 1 עד 5)
• רמת האמון של האזרחים הערבים ביחס ליישום תוכנית הממשלה למאבק בפשיעה ביישובים הערביים נמוכה מאוד (2.13 בסולם של 1 עד 5), וכך גם ביחס ליישום תוכנית החומש החדשה (לשנים 2022–2026) לפיתוח כלכלי של החברה הערבית (2.29 בסולם של 1 עד 5)
• בעקבות האירועים האלימים בחודש מאי, 51.8% מהנסקרים סבורים כי היחסים בין הערבים ליהודים במדינה נפגעו מאוד
• בחלוף שנה לחתימת "הסכמי אברהם" הציבור הערבי חצוי בעמדתו ביחס לשאלה אם ההסכמים יתרמו ליציבות הפוליטית במזרח התיכון; רוב הנסקרים (63.2%) סבורים כי ההסכמים לא יקדמו בעתיד הסדר מדיני בין ישראל לפלסטינים; לעומת זאת, 55.8% מהנסקרים סבורים כי הסכמי הנורמליזציה הם התפתחות חיובית מבחינת האזרחים הערבים במדינה

ועוד: הקואליציה לא תחזיק מעמד עד הבחירות הבאות

• 40.5% מהנסקרים סבורים שהשתלבותה של רע"מ בממשלה תוביל לעלייה בשיעור ההצבעה של האזרחים הערבים בבחירות הבאות, ורק 22.7% סבורים כי שיעור הצבעתם עשוי לרדת
• מחצית הנסקרים (51%) סבורים שהקואליציה הנוכחית לא תחזיק מעמד במשך ארבע שנים מלאות עד הבחירות הבאות. רק 29.1% סבורים כי הממשלה הנוכחית תכהן לאורך כל התקופה
• רוב גדול של הנסקרים (71.4%) תומכים באיחוד מחודש בין הרשימה המשותפת – חד"ש, תע"ל ובל"ד לבין רע"מ. 23.7% בלבד סבורים כי איחוד כזה איננו רצוי
• הדעות בציבור הערבי חלוקות בעניין הפתרון הריאלי לסכסוך הישראלי-פלסטיני: 23.7% מאמינים בפתרון שתי המדינות על יסוד קווי 1967, 26.0% סבורים כי הפתרון הוא מדינה אחת, פלסטינית-יהודית, מהים עד הנהר, ואילו 37.9% סבורים כי אין פתרון באופק והמצב יישאר בעינו
• 61.1% מהנסקרים אמרו שאילו נערכו היום הבחירות לכנסת הם היו משתתפים בהן, ו-32.9% אמרו שלא היו משתתפים. בשקלול תשובות הנסקרים, שיעור ההצבעה המשוער הוא 49%

^{ד"ר אריק רודניצקי (צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה)}

את שלד החזיר הצעיר, בן פחות משבעה חודשים, גילתה ד"ר לידר ספיר-חן מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום ע"ש יעקב מ. אלקוב וממוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט. החזיר התגלה כשהוא שלם ובמצב עמידה, כאשר הוא לכוד בין כלי חרס בגדלים שונים, המתוארכים למאה השמינית לפני הספירה, ששימשו לאגירה. נראה שהחזרזיר מצא את מותו תחת קירות האבן של המבנה שקרסו עליו, מבלי יכולת להימלט. לידו בחדר היו עצמות של בעלי חיים נוספים כגון כבשים, עיזים, בקר, עופות ודגים. לדבריה של ד"ר ספיר-חן, המגוון וגילאי בעלי החיים הנוספים מעידים על כך שדיירי הבית השתייכו למעמד הגבוה.

"גילוי שלד החזיר שופך אור חדש על מנהגי האכילה והתזונה של תושבי ירושלים בימי ממלכת יהודה לפני יותר מ-2,700 שנה", אומרת ד"ר ספיר-חן. "תזונה זו הייתה מגוונת, וכללה גם בשר חזיר בהיקף נמוך. ממצא זה מצטרף לממצאים נוספים שהתגלו בחפירות של השנים האחרונות בעיר דוד ובאתרים אחרים בממלכת יהודה, מהם עולה שצריכת בשר חזיר מעטה (בדרך כלל פחות משני אחוזים מכלל המכלול), התקיימה באתרים בירושלים ובסביבתה בתקופת הברזל". ממצאי המחקר של  ד"ר לידר ספיר-חן ושל ד"ר ג'ו עוזיאל ואורטל כלף מרשות העתיקות פורסמו לאחרונה בכתב העת Near Eastern Archaeology.

^{לא ידע מה נפל עליו. ארכיאולוג רשות העתיקות, אוסקר בחרנו, מחזיק את גולגולת החזיר (צילום: ג'ו עוזיאל, רשות העתיקות)}

לקבל תמונה על מנהגי האכילה בירושלים המקראית

"הממצאים שנתגלו בסמוך לחזיר, מעידים כי במבנה שהו יהודאים (בני ממלכת יהודה), ולא זרים", אומרים ד"ר ג'ו עוזיאל ואורטל כלף, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות. "בין השאר, גילינו בחפירה בולות (פיסות טין שחתמו מסמכים), שעליהן שמות יהודאיים בכתב עברי קדום, למשל חנניהו ועשיהו. גילוי שלד החזרזיר מהווה עדות ארכיאולוגית נדירה, המוסיפה ידע משמעותי ורב חשיבות בכל הקשור לשאלות הקשורות במורכבות הדתית והחברתית של החברה שהתקיימה בירושלים של סוף ימי בית ראשון".

"הממצא הארכיאולוגי מהשנים האחרונות בחפירות עיר דוד מלמד כי חלק מתושבי העיר, כמו גם חלק מתושבי יהודה בתקופת בית ראשון, לא הקפידו באופן מלא על האיסורים המקראיים, ובכלל זה על איסור צריכת מזון שאיננו כשר. כך למשל, כפי שעלה רק לאחרונה ממחקר עצמות הדגים מחפירות עיר דוד, מתברר שתושבי ירושלים בתקופה זו צרכו בין היתר גם דגים שאינם כשרים, כגון שפמנונים. גילוי שלד החזרזיר משלים את התמונה ופותח מחדש את הדיון לגבי מנהגי האכילה של תושבי ירושלים בתקופת המקרא, בעיקר בכל הנוגע להקפדה על מצוות הכשרות", הם מסכמים.

"החפירות הארכיאולוגיות שרשות העתיקות מנהלת בעיר דוד מזה כעשרים שנה, מהוות למעשה את המקור הארכיאולוגי החשוב ביותר לחקר חיי היום-יום בתקופת המקרא, והנתונים העולים מהן מהווים בסיס מחקרי רב חשיבות לדיון אקדמי ובחינה של סוגיות רבות ומגוונות אחרות, כולל כאלו שבעבר לא ניתן היה לעמוד עליהן. כעת, עם השתכללות שיטות המחקר, עולים מן האדמה נתונים חדשים והם נבחנים על ידי מומחים שונים. בין היתר, נבדקים גם נתונים הקשורים למנהגי האכילה של תושבי ירושלים המקראית", מסכם ד"ר יובל ברוך, ראש מנהל ארכיאולוגיה ברשות העתיקות.

מה הרכיב את התפריט של האדם הקדמון ומה היה היחס בין המרכיב הבשרי והצמחי בארוחה? השאלה הזאת עולה לא פעם במהלך שיחות סביב שולחן האוכל על צמחונות וטבעונות ומסקרנת גם חוקרים רבים. "הניסיונות לשחזר את תזונת האדם בתקופת האבן התבססו עד היום בעיקר על הקבלה לתזונה בחברות ציידים-לקטים מהמאה ה-20. אלא שאין טעם להשוואה הזאת, כי חברת ציידים-לקטים לפני שני מיליון שנה ניזונה משפע פילים ובעלי חיים גדולים אחרים – בשעה שלחברות ציידים-לקטים היום אין שפע כזה. כל המערכת האקולוגית השתנתה ואינה בת-השוואה." מסביר ד"ר מיקי בן-דור מהחוג לארכיאולוגיה ע"ש יעקב מ.אלקוב באוניברסיטת תל אביב. 

במאמר שהתפרסם בספר השנה של האגודה האמריקאית לאנתרופולוגיה פיזית, ד"ר בן-דור ופרופ' רן ברקאי מהחוג לארכיאולוגיה, יחד עם רפאל סירטולי מפורטוגל, מראים שהאדם היה טורף-על במשך כשני מיליון שנה. רק בעקבות היכחדות החיות הגדולות (המגהפאונה) בחלקים שונים של העולם והתדלדלות מקורות המזון מן החי בסוף תקופת האבן, חלה עלייה הדרגתית בחלק הצמחי של התזונה, עד שלבסוף לא נותרה לאדם ברירה אלא לביית צמחים ובעלי חיים – ולעבור לחקלאות.

הגוף זוכר

"הרעיון שלנו היה להשתמש בשיטות אחרות כדי לשחזר את תזונת האדם בתקופת האבן: להשתמש בזיכרון המוטבע בגוף שלנו, במטבוליזם, בגנטיקה, במבנה הפיזי. הרי ההתנהגות שלנו משתנה מהר, אבל האבולוציה איטית. הגוף זוכר". אומר ד"ר בו דור. במהלך שלא נעשה עד היום בהיקף הנוכחי, ד"ר בן-דור ועמיתיו אספו כ-25 עדויות מתוך כ-400 מאמרים מדעיים מתחומים מדעיים שונים, שעוסקים בשאלה האם האדם התמחה כטורף (קרניבור) או כאוכל-כל (אומניבור) בתקופת האבן. רוב העדויות נמצאו במחקרים על הביולוגיה הנוכחית של האדם, כולל גנטיקה, חילוף חומרים, פיזיולוגיה ומורפולוגיה.

"דוגמה בולטת היא חומציות הקיבה של האדם", אומר ד"ר בן-דור. "החומציות בקיבה שלנו חזקה מזו של אוכלי הכול, ואפילו מזו של טורפים אחרים. ייצור ושמירה על חומציות חזקה עולים באנרגיה רבה, וקיומה מעיד על התמחות בצריכת מזון מן החי. חומציות חזקה עוזרת בהגנה מפני חיידקים מזיקים בבשר, והאדם הפרהיסטורי, שצד חיות גדולות שבשרן הספיק למספר ימים ואפילו לשבועות, התקיים במקרים רבים על בשר ישן ומרובה חיידקים – ולכן נזקק גם לשמור על רמת חומציות גבוהה. דוגמה נוספת להימנות האדם על קבוצת הטורפים היא מבנה תאי השומן בגופנו. השומן בגוף של אוכלי-כל אצור במספר קטן יחסית של תאי שומן גדולים, ואילו אצל הטורפים, כולל האדם, התמונה הפוכה: לנו יש מספר גדול פי כמה של תאי שומן קטנים יותר. עדויות משמעותיות לאבולוציה של האדם כטורף נמצאו גם בגנום שלנו. למשל, גנטיקאים הגיעו למסקנה שהאדם סגר אזורים של הגנום כדי לאפשר תזונה עתירת שומן, בעוד שהשימפנזה פתחה אזורים בגנום שמאפשרים תזונה עתירת סוכר".

לעדויות מהביולוגיה של האדם צירפו החוקרים עדויות ארכיאולוגיות. למשל, מחקר איזוטופים יציבים בעצמות בני אדם קדומים ודפוסי צייד ייחודיים לאדם מראה שהאדם התמחה בציד חיות גדולות ובינוניות בעלות תכולת שומן גבוהה. השוואת האדם, שצד חיות גדולות, לטורפים חברתיים גדולים בני זמננו, שכולם מתמחים בטריפת חיות גדולות וכולם צורכים מעל ל-70% מהאנרגיה מן החי, חיזקה את המסקנה שהאדם התמחה בציד חיות גדולות והיה היפר-קרניבור כמותם.

התמחות בציד חיות גדולות

"ציד חיות גדולות אינו הובי לאחר הצהריים", אומר ד"ר בן-דור. "הוא דורש המון ידע, וגם אריות וצבועים מגיעים ליכולות אלו רק כעבור שנים רבות של לימוד. מכאן ברור שהחיות הגדולות שאנו מוצאים באתרים ארכיאולוגיים רבים מספור הם תוצאה של התמחות האדם בציד חיות גדולות. חלק ניכר מהחוקרים את היכחדות החיות הגדולות מסכימים שלציד החיות הגדולות בידי האדם היה תפקיד מרכזי בהיכחדותן – ואין הוכחה טובה מזו להתמחות האדם בציד חיות גדולות, ובהתאמה לטורפים בני זמננו, בציד עצמו כפעילות מרכזית של האדם במשך רוב תקופת התפתחותו. עדויות ארכיאולוגיות נוספות, כמו הופעתם של כלים לעיבוד והשגת מזון צמחי רק בשלבים מאוחרים של האבולוציה האנושית, תומכות גם הן במרכזיותם של בעלי החיים הגדולים בדיאטה האנושית לאורך רוב ההיסטוריה האנושית".

השחזור הרב-תחומי שערכו חוקרי אוניברסיטת תל אביב במשך קרוב לעשור מציע שינוי פרדיגמה בהבנת האבולוציה של האדם. בניגוד להשערה המקובלת לפיה האדם חייב את התפתחותו ואת הישרדותו לגמישות תזונתית בין הסתמכות על ציד בעלי חיים ותזונה צמחית, התמונה המצטיירת היא של התפתחות האדם כמי שהתמחה בעיקר בטרף בעלי חיים גדולים. "עדויות ארכיאולוגיות לא מטילות ספק בכך שהאדם צרך גם צמחים בתקופת האבן", מוסיף ד"ר בן-דור, "אך לפי ממצאי המחקר הנוכחי הם לא היוו את החלק המרכזי בתזונה עד לקראת סוף התקופה".

עדויות לשינויים גנטיים והופעת כלי אבן ייחודיים לעיבוד צמחים הביאו את החוקרים למסקנה שהחל מלפני כ-85 אלף שנה באפריקה, והחל מלפני כ-40 אלף שנה באירופה ובאסיה, ניכרת עלייה הדרגתית בצריכה של מזון צמחי ושוני רב יותר של הדיאטה – בהתאם לתנאים האקולוגיים. העלייה הזו מלווה בעליה בייחודיות המקומית של תרבות כלי האבן ודומה לגיוון התרבות החומרית בקרב חברות ציידים-לקטים של המאה ה-20. בניגוד לכך, בשני מיליון השנים שבהם הסיקו החוקרים שהאדם היה טורף-על, היה דמיון והמשכיות בכלי האבן ללא קשר לתנאים האקולוגיים המקומיים.

"המחקר שלנו מתפרץ אל ויכוח גדול מאוד – מדעי ולא-מדעי", אומר פרופ' רן ברקאי. "התזונה הפליאוליתית היא בנפשם של הרבה אנשים, לא רק בקשר לעבר אלא גם בקשר להווה ולעתיד. קשה לשכנע אדם שדוגל בצמחונות שאבות אבותיו לא היו כאלה, ויש נטייה לערבב כאן בין תפיסה אישית למציאות מדעית. המחקר הנוכחי שלנו הוא מולטי-דיסציפלינרי ואינטר-דיסציפלינרי. אנחנו מציעים תמונה רחבה ומקיפה באופן חסר תקדים, שמראה בבירור כי האדם היה קודם כל טורף-על, שהתמחה בציד בעלי חיים גדולים. כפי שמצא דרווין, התאמה של מינים להשגה ועיכול של תזונתם היא המקור העיקרי לשינויים אבולוציוניים, ולכן הקביעה שהאדם היה טורף-על במשך רוב תקופת התפתחותו עשויה להוות בסיס נרחב לתובנות מהותיות לגבי האבולוציה הביולוגית והתרבותית של האדם".