Preface First

This is a debugging block

Preface Second

This is a debugging block

Preface Third

This is a debugging block

תוכן

This is a debugging block

חדשות

NEWS

מה מעניין אותך?

כל הנושאים
אמנויות
מוח
הנדסה וטכנולוגיה
חברה
מדעים מדויקים
ניהול ומשפט
סביבה
רוח
רפואה ומדעי החיים
חיי הקמפוס

חדשות ומחקרים

מחקר

30.11.2020
ברגליים יחפות

רוצים להפחית את כאבי הדורבן בכף הרגל? לכו יחפים במשך עשר דקות ביום

  • רפואה ומדעי החיים

'דורבן' הוא השם הלא רשמי לדלקת בחלק התחתון של העקב, והוא נחשב לסיבה השכיחה ביותר לכאבים בכף הרגל. סובלים ממנו בעיקר אנשים שעומדים שעות רבות במהלך היום, ספורטאים או אנשי מקצוע שמבצעים פעילות גופנית אינטנסיבית בעמידה, בקפיצה או בריצה למשך פרקי זמן ארוכים (במיוחד על משטחים קשים), וגם כאלה הסובלים מעודף משקל, בעלי כפות רגליים שטוחות או אלו שנועלים נעליים שלא מתאימות לרגליהם. עד היום, הפתרון הזמין ביותר לכאבי הדורבן היה מנוחה לרגליים, הפחתת כמות אימוני ספורט ועיסוי מקומי במקום הכואב. מחקר חדש באוניברסיטת תל אביב ממליץ דווקא על הליכה ברגליים יחפות בבית או על מסילה נעה, כמו של הליכון חדר כושר.

 

לכו יחפים ותרגישו מאושרים יותר

על פי המלצת החוקרים, כדאי להתחיל בהליכה יומית בת 10 דקות בממוצע, ולהעלות בהדרגה את מספר הדקות היומי, על פי הכושר האישי ובכפוף להתייעצות עם פיזיותרפיסט. המחקר נערך בהובלת ד"ר יוסף משהראוי מהחוג לפיזיותרפיה בבית הספר למקצועות הבריאות בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, ובשיתוף הסטודנטית מרים ריינשטיין וקופ"ח מאוחדת.  

 

במהלך המחקר, ליוו החוקרים במשך חודש כ-50 מטופלים, שסבלו תקופה ממושכת מכאבי דורבן. החוקרים חילקו את המטופלים לשתי קבוצות: בקבוצה הראשונה, חברי הקבוצה צעדו יחפים על הליכון, פעמיים בשבוע, תחילה במשך 10 דקות ובהמשך עד ל-30 דקות ברצף. חברי קבוצת הביקורת צעדו על הליכון עם נעליים לרגליהם.

 

ממצאי המחקר הצביעו על כך שהליכה ברגליים יחפות הפחיתה משמעותית את עוצמת הכאב בעקב הרגל ביחס לקבוצת הביקורת, והביאה לשיפור גבוה יותר ברמת תפקודם היומיומית של המטופלים. השיפור המשמעותי בא לידי ביטוי ביכולת לעלות ולרדת במדרגות או לסחוב קניות מהסופר לביתם. חלקם אף החל לרוץ ריצות למרחקים קצרים. במקביל, ההליכה ברגליים יחפות שיפרה את איכות חייהם גם בתחומים שאינם קשורים ישירות לכאב ולתפקוד הפיזי. בין היתר, דיווחו חברי הקבוצה שהלכו יחפים על כך שהרגישו נמרצים יותר, שלווים ומלאי אנרגיה יותר, פחות עייפים ויותר מאושרים.

 

ד"ר משהראוי מסכם: "הדורבן מתאפיין בכאבים עזים בכף רגל שמקשים על המטופלים בשגרת החיים הרגילה. המחקר הראה שהקפדה על הליכה בכלל, ועל הליכה ברגלים יחפות בפרט, מסייעת מאוד בהקלה של הכאב ומאפשרת לבצע פעולות פשוטות כמו ירידה במדרגות והליכה לסופר, שאחרת לא ניתן היה לבצע. אנו מעריכים שבזמן הליכה ברגל יחפה מועבר עיקר העומס לחלק הקדמי של כף הרגל, ולכן הלחץ הממוקד על העקב פוחת וקיימת הפחתה גבוהה יותר בכאב".

מחקר

30.11.2020
משבר הקורונה הביא להחרפה משמעותית בתסמיני חרדה ודיכאון

1 מכל 3 אנשים בישראל סובל מתסמיני חרדה גבוהה או גבוהה מאוד, ו-1 מכל 5 סובל מדיכאון

  • רפואה ומדעי החיים

מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב והמכללה האקדמית תל-חי חושף כי מאז התפרצות נגיף הקורונה חלה החרפה משמעותית בתסמיני חרדה ודיכאון באוכלוסייה: מהמחקר עולה שבעיצומו של הגל השני (אוקטובר 2020) כמעט כל אדם שלישי בישראל (29%) סובל מתסמיני חרדה גבוהה או גבוהה מאוד. הנתונים מצביעים על עלייה חדה בשיעור החרדה ביחס לסגר שהוטל בגל הראשון של המגפה (מאי 2020), אז כמעט אחד מכל ארבעה נשאלים (23%) דיווח על רמת חרדה בינונית-גבוהה או גבוהה מאד. לשם השוואה, בחינה של רמת החרדה בישראל ב-2018, כשנתיים לפני משבר הקורונה, העלתה כי רק אחד מכל עשרה (כ-12%) דיווחו על רמת חרדה גבוהה או גבוהה מאד.

 

רמת חרדה

מדידה 2018

יציאה מהסגר הראשון (מאי 2020)

בין הסגרים (יולי 2020)

עיצומו של הסגר השני (אוקטובר 2020)

נמוכה ונמוכה מאוד

60%

41%

35%

36%

בינונית

28%

36%

38%

35%

גבוהה וגבוהה מאוד

12%

23%

27%

29%

 
 

המחקר נערך בהובלת ד"ר ברוריה עדיני מהחוג לניהול מצבי חירום ואסון בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת תל אביב, וחוקרי המרכז לחקר הדחק והחוסן במכללה האקדמית תל-חי: פרופ' שאול קמחי, פרופ' יוחנן אשל וד"ר הדס מרציאנו.

 

במסגרת המחקר, החוקרים עקבו אחר ההתמודדות של האוכלוסייה היהודית הבוגרת עם משבר הקורונה. המחקר כלל מדגם של 805 משיבים. מהנתונים עולה בנוסף כי רמת הדיכאון עלתה במידה מובהקת במהלך השנה האחרונה: בעיצומו של הגל השני (אוקטובר 2020) נמצא שאחד מכל חמישה אנשים (20%) בישראל סובל מרמת דיכאון גבוהה וגבוהה מאד. בזמן היציאה מהסגר שהוטל בגל הראשון (מאי 2020), רק 14% מהמשיבים (1 מכל 7 אנשים) דיווחו על רמת דכאון גבוהה או גבוהה מאוד. לשם השוואה, בשנת 2018, רק 9% מהאוכלוסייה (כמעט 1 מכל 10 אנשים) דיווחו על רמת דיכאון גבוהה או גבוהה מאד.

 

רמת דיכאון

מדידה 2018

יציאה מהסגר הראשון (מאי 2020)

בין הסגרים (יולי 2020)

עיצומו של הסגר השני (אוקטובר 2020)

נמוכה ונמוכה מאוד

70%

59%

57%

51%

בינונית

21%

27%

25%

28%

גבוהה וגבוהה מאוד

9%

14%

18%

20%

 

לדברי החוקרים: "המחקר ממחיש את השפעתו של משבר הקורונה והפגיעה הקשה בחוסן הנפשי של הציבור. העלייה החדה בשיעור האזרחים הסובלים מתסמינים של רמות חרדה ודיכאון מטרידה מאוד ועל פי רוב מדובר בנזקים נפשיים, סמויים מהעין, שלא מקבלים את המענה הראוי. חשוב להדגיש שהחרדה ובעיקר הדיכאון עשויים לפגוע בתפקוד היום-יומי של האזרחים, החל בניהול משק הבית, בעבודה, בחיי הקהילה ועוד. ככל שאנשים סובלים יותר מתסמינים של דכאון, כך קטנים המוטיבציה והרצון שלהם לשתף פעולה ולהקפיד על הנחיות הריחוק החברתי של הממשלה.  

 

בנוסף, המחקר מעלה שאלות האם המערך הפסיכולוגי והפסיכיאטרי הקיים המדינה מסוגל להתמודד עם תופעה זו בהיקפים האלו, ואכן ערוך למתן טיפול יעיל להיקף כזה של נתונים בחרדה ובדיכאון. נשאלת גם השאלה האם אנשים שחשים מדוכאים וחרדים ניגשים בכלל לקבל עזרה למצבם הנפשי, האם יש בידי מערכת הבריאות דרכים אפקטיביות לאתר אותם ולטפל בהם מבעוד מועד לפני שמצבם יחמיר עוד, ומה עלולה להיות ההשלכה ארוכת הטווח של ההשפעות הנפשיות הללו על מי שסובל מהם, על סביבתו הקרובה והרחוקה ועל המדינה בכלל. שאלות אלה מחייבות התייחסות מידית".

 

 

 

מחקר

29.11.2020
צעירים לנצח?

טיפול בתא לחץ עצר את הזדקנות תאי הדם בבני אדם

  • רפואה ומדעי החיים

עד היום הרעיון של להחזיר את הגלגל אחורה היה שייך לז'אנר המדע הבדיוני. מי לא היה רוצה להיכנס לקפסולה בעלת מכשור מתקדם ולצאת ממנה "כמו חדש"? מסתבר שהעתיד כבר כאן. ניסוי קליני ראשון בעולם מסוגו, שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ומבית החולים שמיר (אסף הרופא), קובע כי טיפול בתא לחץ של אנשים בריאים בגיל השלישי יכול לעצור את הזדקנות תאי הדם.

 

לזהות את הגורמים להזדקנות תאי הדם

החוקרים מצאו כי סדרה של טיפולים בפרוטוקול ייחודי של תא לחץ, יכולה להסב לאחור שני תהליכים עיקריים, הידועים כקשורים לתהליך ההזדקנות ולמחלות המאפיינות אותו: התקצרות הטלומרים, שהם אזורי מגן המצויים בשני קצותיו של כל כרומוזום (הכרומוזומים מכילים את החומר הגנטי בגרעין התא), והצטברות תאים זקנים לא מתפקדים בגוף, שנקראים תאי סנסנט Senescent. הניסוי התמקד בתאים הנלקחים בבדיקות דם, תאי מערכת החיסון שלהם יש DNA, ומצא התארכות ניכרת של הטלומרים – עד 38%, לצד ירידה של עד 37% בשיעור הסנסנט.

 

המחקר נערך בהובלת פרופ' שי אפרתי מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר ומבית הספר סגול למדעי המוח, המייסד והמנהל של מרכז סגול לרפואה היפרברית במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא), וד"ר אמיר הדני, מנהל המחקר הרפואי במרכז סגול לרפואה היפרברית ומחקר במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא), והוא התבצע במסגרת תוכנית מחקר ישראלית מקיפה, העוסקת בהזדקנות כמחלה הפיכה הניתנת לטיפול. המאמר פורסם בכתב העת המדעי Aging.

 

הסבו לאחור את הגלגל

"אנחנו עוסקים כבר שנים רבות במחקר ובטיפול היפרברי, שהוא טיפול בפרוטוקולים ייחודיים של חמצן בלחץ גבוה בתוך תא לחץ עם ריכוזים משתנים", מסביר פרופ' אפרתי. "במהלך הזמן רשמנו הישגים בתחומים שונים, כמו שיפור התפקוד המוחי, שנפגע בשל הגיל או בעקבות פגיעות מוחיות מגורמים כמו שבץ מוחי וחבלות ראש. כעת ביקשנו לבחון את השפעת הטיפול על אנשים בריאים ועצמאיים בגיל המבוגר, ושאלנו: האם טיפול בתא לחץ יכול להאט, לעצור ואולי אף להסב לאחור את תהליך ההזדקנות הנורמלי ברמת התא?"

 

במסגרת המחקר נחשפו 35 אנשים בריאים מגיל 64 ומעלה לסדרה של 60 טיפולים היפרבריים, למשך 90 יום. החוקרים נטלו מהמשתתפים דגימות דם לפני, במהלך, בסוף ואחרי סדרת הטיפולים, ביצעו אנליזות של מגוון תאי דם ממערכת החיסון (תאים אשר להם יש DNA), והשוו בין הממצאים בארבעת המועדים.

 

הממצאים העידו כי הטיפולים הצליחו להסב לאחור את תהליך ההזדקנות בשני היבטים מהותיים: הטלומרים שבקצות הכרומוזומים התארכו במקום להתקצר, בשיעור שנע בין 20%-38% בסוגי התאים השונים; שיעור התאים הזקנים הלא מתפקדים, הסנסנט, בתוך כלל אוכלוסיית תאי הדם - ירד משמעותית,  ב-11% עד 37% לפי סוג התאים.

 

מצאו את 'הגביע הקדוש' בתחום

"התקצרות הטלומרים נחשבת כיום ל'גביע הקדוש' של הביולוגיה של ההזדקנות, וחוקרים בכל העולם מנסים לפתח טיפולים תרופתיים וסביבתיים, שיאריכו את הטלומרים. סדרת הטיפולים שלנו הצליחה לעשות זאת, והוכיחה שאכן ניתן להפוך את תהליך ההזדקנות ברמה התאית-מולקולרית", מסכם פרופ' אפרתי.

 

"עד היום ראינו ששינוי באורח החיים ופעילות גופנית אינטנסיבית יכולים לעכב במידת מה את התקצרות הטלומרים. אך הטיפול ההיפרברי שלנו הצליח, בתוך שלושה חודשים בלבד, להאריך את הטלומרים הרבה מעבר לכל התערבות מוכרת הכרוכה בשינוי באורח החיים", אומר ד"ר הדני ומסכם "המחקר החלוצי שלנו פותח  דלת למחקר נוסף על ההשפעה התאית של טיפולים בתא לחץ לאורך זמן, בכל הנוגע להיפוך תהליך ההזדקנות".

מחקר

25.11.2020
סדנאות להפגת מתחים תורמות לחוסן הנפשי של מורים בתקופת הקורונה

מחקר חדש מראה שהמעבר ללמידה בזום העצים את הפגיעה בחוסן הנפשי של המורים. אז מה ניתן לעשות כדי לשפר את המצב?

  • רפואה ומדעי החיים

מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב בדק את החוסן הנפשי של מורים לפני ובעיצומו של משבר הקורונה. החוקרים ליוו במשך שנת לימודים שתי קבוצות של מורים במרכז הארץ. הקבוצה הראשונה קיבלה ליווי מקצועי (IBSR - Inquiry-Based Stress Reduction) שכלל סדנאות וכלים לקידום הבריאות האישית, הפגת לחצים ומתחים וחיזוק החוסן המנטלי, וקבוצת הביקורת המשיכה להתנהל "כרגיל" בכיתות ובמהלך הלמידה המקוונת (זום).

 

המחקר נעשה מנובמבר 2019 ועד מאי 2020, תחילה בצורה פרונטלית, ומאז הסגר הראשון במרץ 2020, באופן מקוון בלבד. בשאלון שחולק למורים טרם תחילת המחקר הראשון, המורים דיווחו על רמות שחיקה גבוהות שנבעו מהתמודדות עם כיתות רבות של תלמידים, מערכת השעות העמוסה וחוסר המשאבים מספקים.

 

ממצאי המחקר הצביעו על פערים משמעותיים: מצד אחד, קבוצת המורים שהשתתפה בסדנאות דיווחה על עלייה משמעותית בחוסן הנפשי המנטלי וברמת שביעות הרצון מהחיים, שבאה לידי ביטוי גם במהלך משבר נגיף הקורונה. המורים דיווחו במהלך משבר הקורונה על עלייה ביכולת ההתמודדות שלהם, ושיפור ברמת הרווחה הנפשית, שכללה יותר רגשות חיוביים, חיבור לעבודה, תחושת משמעות ותחושת השגיות גבוהה יותר. כמו כן, המורים דיווחו על רמה גבוהה יותר של הקשבה וחיבור לתלמידים ומיצוי יכולתם המקצועית בכיתה.

 

לעומת זאת, בקבוצת הביקורת, במשך שנת הלימודים בכלל ומאז פרוץ המשבר והמעבר ללמידה מרחוק בפרט, הלכו והתעצמו תחושות התסכול והשחיקה מההוראה, התשישות הגוברת ותחושת הגשמה עצמית נמוכה. המורים בקבוצה זו דיווחו על כך שהם יותר 'גמורים' בסוף יום העבודה, ולעיתים חשו תסכול וחוסר רצון להתחיל את היום העבודה.

 

את המחקר ערכו ד"ר שחר לב-ארי, ראש החוג לקידום הבריאות בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב, הסטודנטית למחקר צפנת צדוק מהחוג לקידום הבריאות, ד"ר רונית יעקובוביץ, אתי דבש וקרן זפרני. את הסדנאות העבירה קרן זפרני, מורה במקצועה ומומחית בשיטת IBSR.

 

סיוע בהפחתת הלחץ והחרדה

"משבר הקורונה הציב בפני המורים אתגרים חדשים שבאופן טבעי מעוררים גם תחושות של לחץ וחרדה," אומר ד"ר שחר לב ארי. "לצד המעבר המהיר ללמידה מקוונת, המורים נאלצו להתמודד גם עם חוסר ודאות והנחיות ונהלים שהשתנו ללא הרף, כשלכך התווסף גם הפחד האישי והחשש להידבק בנגיף הקורונה."

 

"המחקר שלנו מראה באופן ברור שכאשר שמים דגש על החוסן הנפשי ונותנים למורים כלים שמסייעים להם להתגבר על הלחץ והחרדה, אזי יש עלייה במוטיבציה וברווחה הנפשית. מצד שני, אנו רואים שבמקרים שבהם המורים אינם מקבלים את ההדרכה והמיומנות הנפשית הראויה, אזי התחושות השליליות, שממילא קיימות גם בימי שגרה, הולכות ומתעצמות עד כדי תחושת תשישות גבוהה וחוסר רצון להגיע לעבודה".

 

ד"ר לב-ארי מוסיף: "מחקרים רבים הראו כבר בעבר שהשחיקה גורמת באופן סמוי לחלות במחלות לב, להפרעות שינה ולפגיעה במערכת החיסונית בקרב עובדי ההוראה הנשחקים, וכתוצאה ישירה מכך לנטישה של מקצוע ההוראה אחרי מספר שנים בלבד. אני מקווה שבעקבות השיפור המשמעותי שנחשף במחקר זה, תאמץ מערכת החינוך את תוכנית ההתערבות על פי המודל המדובר, או מודלים דומים אחרים, ובמיוחד בתקופת משבר הקורונה, שבה נאלצים המורים להתמודד עם לחצים חדשים שעשויים להעצים את תחושות הלחץ, החרדה והתסכול".

 

מחקר

25.11.2020
אהבה הורית בימי קורונה

מחקר במעבדה לחקר הגיל הרך חושף: בשיאו של משבר הקורונה, הורים דיווחו על ירידה בגילויי האהבה כלפי ילדיהם הקטנים

  • חברה

מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב קובע כי במהלך הסגר הראשון הורים דיווחו על ירידה מובהקת בגילויי האהבה כלפי ילדיהם (גילאי 5-3) בהשוואה לימי שיגרה. כמו כן, על אף שהותם של כל בני המשפחה בבית, ההורים דיווחו על ירידה מובהקת במנהיגות ההורית  ובהצבת כללים וגבולות לילדיהם בהשוואה לימי השגרה.

 

המחקר, שנערך בהובלת פרופ' דורית ארם, ראש המעבדה לחקר הגיל הרך בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, בחן את ההתנהגות של ההורים לילדים בגיל הרך בישראל במהלך הסגר הראשון (במהלך התפרצות הקורונה) ובהשוואה להתנהגותם בימי שגרה. המחקר כלל 522 הורים, שהתבקשו להשיב על שאלון שנע במנעד של 1 (אף פעם) עד 6 (תמיד). בחינת ההתנהגות ההורית נשענה על מודל "מחומש ההורות" שמורכב מחמישה עקרונות בסיסיים: שותפות בין מטפלים, מנהיגות הומאנית, הבעת אהבה ללא תנאי, עידוד לעצמאות והנהגת כללים.

 

גילויי האהבה והמנהיגות ההורית התרופפו

התנהגויות של האהבה שההורה מביע כלפי ילדו כוללות, בן היתר: ביטויים פיזיים של אהבה (חיבוקים, נשיקות וכד'), ביטויים מילוליים של אהבה, פרגונים, סבלנות ורגישות כלפי הילד, הבעת אמפתיה כלפיו וזמן משותף עם הילד. החוקרים מצאו הבדל מובהק ביישום עקרון של אהבה בין ימים שבשגרה (ציון 5.2 בממוצע - לעיתים קרובות מאוד) לבין 'ימי קורונה' (ציון 4.8 בממוצע - לעיתים קרובות). החוקרים מציינים שבימי הקורונה הורים שוהים עם ילדיהם זמן רב יותר בהשוואה לשגרה. ייתכן שהצורך להפגין אהבה באופן מילולי ופיזי נמוך יותר כיוון שההורים מקדישים לילדיהם תשומת לב רבה בהתנהלות היומיומית. כמו כן, החוקרים סבורים שייתכן שהמתח שחווים ההורים, הצפיפות בבתים והשעות הרבות ביחד "השכיחו" אצל ההורים את הצורך לבטא אהבה כלפי ילדיהם דווקא בימים בהם הילדים זקוקים להתנהגות אהבה מצד הוריהם.

 

התנהגויות המבטאות מנהיגות מדגישות את מקומם של ההורים כמנהיגי המשפחה וכמודל לחיקוי עבור הילדים. התנהגות זו מתאפיינת, בין היתר, בלקיחת אחריות, בהצבת מטרות בכל הקשור לגידול הילד ובתכנון ההתנהגות ההורית (התארגנות במצב החדש, הכנות לקראת מעברים, פעילות דיגיטאלית ועוד). ממצאי המחקר גילו כי רמת יישום עיקרון חשוב זה הייתה נמוכה בהשוואה לימי השגרה. מציון 4.9 (לעיתים קרובות מאוד) בממוצע בימי השגרה לציון 4.6 בממוצע (לעיתים קרובות) בתחילת המשבר. על פי החוקרים נראה שמשבר הקורונה ערער מעט את השליטה של ההורים. החוקרים מניחים כי בתוך הכאוס הורים מרגישים מסוגלות נמוכה יותר לקבל החלטות ולהציב מטרות משפחתיות.

 

התנהגויות של שותפות בין בני הזוג בטיפול בילדיהם כוללות, בין היתר: חלוקת תפקידים, פרגון, יכולת לפתור מחלוקות באופן מכבד, הצגת חזית אחידה מול הילד, נוכחות באירועים משמעותיים בחייו והסכמה הדדית בנוגע לחינוכו. על פי ממצאי המחקר, בניגוד למה שניתן היה לצפות - שכשזוג ההורים בבית אז רמת השותפות תהיה גבוהה, הרי שלא נמצא כל הבדל ביישום עיקרון זה בין ימי השגרה לימי הקורונה: ציון של 4.7 בממוצע בימי השגרה לעומת 4.6 בתקופת המשבר (לעיתים קרובות בשתי התקופות).

 

התנהגויות של עידוד לעצמאות מצד ההורים כוללת עידוד הילד לעצמאות, לעמידה במשימות שתואמות את גילו ויכולותיו, במקביל לסיוע ברגעי משבר כאשר אינו מסוגל להתמודד לבד ועוד. על פי המחקר ההורים לא ניצלו את השהות המשותפת כדי לאתגר את ילדיהם לעצמאות רבה יותר והמשיכו לנהוג כלפיהם בנושא זה כבימי שיגרה, ציון של 4.4 בממוצע (לעיתים קרובות) בשתי התקופות המדוברות. החוקרים מדגישים כי ההורים בישראל נוטים לגונן על ילדיהם גם בימי שגרה.

 

בכדי להגיע להורות מיטבית על ההורה ליצור עבור הילד מסגרת מובנית של כללים בנחישות ובסמכותיות. ההורים שהשתתפו במחקר דיווחו על רמת יישום נמוכה יותר של עיקרון זה, ככל הנראה, כך מעריכים מבצעי המחקר, בשל היעדר לוח זמנים מסודר ופעילות חוץ ביתית, כמו קימה לגן והגעה לחוגים. הציון הממוצע של רמת יישום עיקרון הכללים ירדה מ-4.5 ל-4.3 בממוצע (לעיתים קרובות, אבל בתדירות פחותה יותר מאז המשבר).

 

מודעות לנושא תתרום לשיפור

בעקבות ממצאי המחקר אמרה פרופ' ארם: "בתקופת הסגר הורים דיווחו שהם הביעו פחות אהבה כלפי ילדיהם. לצערי, דיווחי ההורים מפתיעים ומאכזבים מעט. בזמני משבר ולחץ הילדים הצעירים צריכים את ההורים יותר מתמיד, הם זקוקים לחיבוק חם ומילה טובה, ודווקא אז ההורים הביעו פחות אהבה כלפי ילדיהם וחלה התרופפות במנהיגות, במשמעת ובכללים שההורים מציבים לילדיהם. אני מקווה שכהורים הם ילמדו מהמחקר שלנו, ויהיו מודעים יותר וישאפו לנהוג בהורות מיטיבה יותר במצבי לחץ בעתיד."

 

 

פרופ' דן פאר

מחקר

22.11.2020
מערכת העריכה הגנטית שמחסלת תאים סרטניים

חוקרים באוניברסיטת תל אביב פיתחו מערכת הובלה ננו-מטרית שמנטרלת תאים סרטניים

  • רפואה ומדעי החיים

הקריספר (ראשי תיבות של Clustered Regularly Interspaced Short Palindromic Repeats), הוא אזור ב-DNA שמורכב מרצפים חוזרניים קצרים, שמכילים גם קטעי דנ"א של בקטריופאג'ים - נגיפים שתוקפים חיידקים, והוא חלק ממנגנון הגנה מפני נגיפים. כעת, חוקרים מאוניברסיטת תל אביב הוכיחו שמערכת הקריספר יעילה מאוד גם בטיפול בסרטן גרורתי. החוקרים פיתחו טכנולוגיה חדישה - מערכת הובלה של ננו-חלקיקים חדשים מבוססי שומן (CRISPR-LNPs), אשר מובילים שליח גנטי (רנ״א שליח) המקודד לאנזים הקריספר Cas9 לתאי מטרה סרטניים – ומנטרלים אותם גנטית.

 

"מערכת הקריספר, המסוגלת לזהות ולשנות כל מקטע גנטי, יצרה מהפכה ביכולת שלנו לפגוע, לתקן ואפילו להחליף גנים באופן מותאם אישית." מסביר פרופ' פאר, "אבל לעומת השימוש הנרחב בקריספר במחקר, השימוש הקליני עוד נמצא בחיתוליו – שכן נדרשת מערכת הובלה נקודתית ובטוחה שתדע לפגוע אך ורק בתאי המטרה. מערכת ההובלה שפיתחנו מאפשרת לפגוע בדנ"א המאפשר לתאי הסרטן לשרוד. מדובר בטיפול חדשני לסוגי סרטן אגרסיביים, שאין להם טיפול יעיל כיום". 

 

ללא תופעות לוואי או סכנה להתפרצות מחודשת

 "זאת העבודה הראשונה בעולם שהוכיחה שאפשר להשתמש במערכת הקריספר לטיפול אפקטיבי בסרטן בחיה שלמה וביעילות גבוהה", אומר פרופ' פאר. "צריך להבין שזאת לא כימותרפיה. אין תופעות לוואי ואין סכנה להתפרצות מחודשת של התא הסרטני שעבר את הטיפול. המספריים המולקולריים של ה-Cas9 חתכו את הדנ"א של התא הסרטני, השביתו אותו והוא כבר לא מסוגל עוד להשתכפל".

 

המחקר המהפכני בוצע במעבדתו של פרופ' דן פאר, סגן הנשיא למחקר ופיתוח וראש המעבדה לננו-רפואה בבית הספר למחקר ביו-רפואי וחקר הסרטן ע"ש שמוניס, מהמרכז לננו-מדע וננוטכנולוגיה, והמרכז לחקר הביולוגיה של הסרטן באוניברסיטת תל אביב. המחקר נעשה בהובלת  ד״ר דניאל רוזנבלום והדוקטורנטית אנה גוטקין, ובסיוע חוקרים נוספים מהמעבדה של פרופ' פאר יחד עם  ד״ר דינורה פרידמן-מורבינסקי מביה״ס לביוכימיה, ביופיזיקה ונוירוביולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ד"ר צבי כהן, ראש היחידה לנוירוכירורגיה אונקולוגית בבית החולים שיבא, ד״ר מרק בהלקי וצוותו מחברת IDT באיווה, ארה״ב ופרופ׳ ג׳ודי ליברמן מבית החולים לילדים בבוסטון ואוניברסיטת הרווארד. תוצאות המחקר פורץ הדרך, שמומן על ידי הקרן הישראלית לחקר הסרטן (ICRF), מתפרסמות היום בכתב העת היוקרתי Science Advances.

 

במסגרת המחקר, וכדי לבדוק את היתכנות הטכנולוגיה לטיפול בסרטן, פרופ' פאר וצוותו בחרו בשניים מהגידולים הקטלניים ביותר: סרטן מוח מסוג גליובלסטומה וסרטן שחלות גרורתי.

 

סרטן השחלות הוא אחת מהסיבות המובילות לתמותה בקרב נשים והסרטן הקטלני ביותר של מערכת הרבייה הנקבית. רוב החולות בסרטן השחלות מאובחנות בשלבים מתקדמים של המחלה, כאשר המחלה כבר שולחת גרורות לכל הגוף. למרות ההתקדמות שנעשתה בשנים האחרונות, רק כשליש מהחולות ישרדו את המחלה הקשה. 

 

גליובלסטומה הוא סרטן המוח האלים ביותר, כאשר רוב החולים ימותו מהמחלה בתוך 15 חודשים מזמן האבחון, ורק 3% יחיו כעבור 5 שנים. החוקרים הוכיחו שבאמצעות טיפול בודד עם ה-CRISPR-LNPs ניתן להכפיל את זמן החיים הממוצע ולשפר בכ-30% את השרידות של עכברי מודל עם גידולי גליובלסטומה. הטיפול ב-CRISPR-LNPs בעכברות מודל של סרטן שחלות גרורתי שיפר ב-80% את שרידותן של העכברות.

 

פתח לטיפול במחלות נוספות

החוקרים מציינים שהמחקר החדש הוא ההדגמה הראשונה של שימוש במערכת הקריספר לטיפול בשני סרטנים אגרסיביים אלה, אבל הוא פותח הזדמנויות חדשות לטיפול גם בסוגי סרטן נוספים, במחלות גנטיות נדירות ובמחלות ויראליות כרוניות כמו מחלת האיידס. יצויין שטכנולוגיה דומה של mRNA משמשת לחיסוני קורונה על ידי מודרנה ופיזר (ביונטק).

 

"אנחנו רוצים להמשיך עכשיו לניסויים בסרטני דם, שהם מאוד מעניינים מבחינה גנטית, ובמחלות גנטיות כמו ניוון שרירים על שם דושן", אומר פרופ' פאר. "מן הסתם ייקח עוד זמן להביא את הטיפול החדש גם לבני אדם, אבל אנחנו אופטימיים. כל העולם הזה של תרופות מולקולריות המפעילות רנ"א שליח (שליחים גנטיים) נמצא בשיא פריחתו – וזאת לראייה שמרבית החיסונים לקורונה שעובדים עליהם כרגע מתבססים על העיקרון הזה. כשאנחנו דיברנו על טיפולי רנ"א שליח לפני 12 שנה, חשבו שזה מדע בדיוני. אני מאמין שבעתיד הקרוב נראה הרבה טיפולים מבוססי שליחים גנטיים למחלות גנטיות ולסרטן שבנויים על רפואה מותאמת אישית, ואנחנו כבר פועלים מול חברות וקרנות בינלאומיות באמצעות חברת רמות למסחור הטכנולוגיה של אוניברסיטת תל אביב, כדי להביא את בשורת העריכה הגנומית לבני אדם".

 

Postscript First

This is a debugging block

Postscript Second

This is a debugging block

Postscript Third

This is a debugging block

Postscript Fourth

This is a debugging block